4 שנים מאוחר יותר
"כל נוסעי המטוס 'British Airways' מתבקשים להגיע לטרמינל 3." קול אמר במערכת הכריזה.
"יש לנו 10 דקות!" אבא צעק בזמן שהיינו בדיוטי פרי.
"כל אחד לוקח משהו אחד, ברור, ילדים?" שלושתנו הנהנו ורצנו לחפש משהו בשיא המהירות בחנות.
לפתע אור בוהק כיסה על עיניי כאשר ראיתי את מה שהשתוקקתי לו מכל.
"גומי." אמרתי בשקט וליקקתי את שפתיי.
ג'ון התנגש בי והפיל את המשקפיים שלו. "ונדי!-" הוא התחיל לכעוס ואז נאנק כאשר ראה את מה שאני ראיתי.
"גומי!" צעקנו ביחד.
זאת הייתה חבילה ענקית של גומי, שהיו בה לפחות שלןש קילו גומי מכל הסוגים.
הגומי היה הרבה יותר גבוה משנינו, אז קראתי לג'ון לעלות לי על הכתפיים.
הרגשתי כאילו אני סוחבת פיל ולא ילד בן 14.
התנודדתי הרבה כשניסיתי לייצב את עצמי. התחלתי ללכת במעגלים מכובד משקלו.
למרבה המזל, ג'ון הצליח להיאחז באחד המדפים, ואז אני הצלחתי לייצב את עצמי. "תנסה... לקחת... את... זה... כבר..." התנשמתי בכבדות.
ג'ון תפס את זה. "הצלחתי! אני לא מאמים שהצלח-" התחלתי להתנדנד בפראות כאשר הוא החזיק את השקית.
ואז, באמצע הדיוטי פרי,
נפלנו.
על הרצפה.
מעיפים טונות של ממתקים לכל עבר ומפילים מדפים.
ילד בלונדיני הסתכל עלינן בשוק כשפיו פתוח והוא מחזיק סוכריית לוליפופ ענקית בפה מלא רוק.
"טוב, לפחות הוא העד היחיד שלנו." אמרתי וג'ון צחק.
למרבה ההפתעה, השקית לא נפתחה ונשארה בריאה ושלמה. קמנו בזריזות והתחלנו להתגנב לעבר אגף הבשמים.
בבת אחת, הילד התחיל לבכות ולצרוח והביא את כל תשומת הלב לאגף הממתקים.
התחלנו לרוץ כמו מטורפים. "היי לאן-" מייקל התחיל להגיד כשעברנו על פניו. חטפתי את ידו ובמהרה הוא התחיל לרוץ גם, מחזיק שקית שהייתה בתוכה סוכריית צ'ופה צ'ופ גדולה.
"אתם! עצרו!" מוכר מבוגר התחיל לרוץ אחרינו. "קדימה!" האצתי בשניהם, למרות שזה קצת היה קשה להאיץ במייקל שסחב את השקית ששקלה שלוש קילו.
הדיוטי פרי היה ענקי, ואנחנו היינו בקצה של החנות בעוד שבקצה השני נמצאות הקופות.
לפתע עיניו של מייקל אורו. "שם!" הוא הצביע לעבר עגלה. ג'ון זרק את הגומי ואת שקית הצ'ופה צ'ופ של מייקל והעלה תוך כדי ריצה את מייקל לתוך העגלה.
"תעצרו אותם!" המוכר צעק בעוד שעוד מוכרים מצטרפים אליו.
"ונדי תעזרי לי!" ג'ון צעק אליי כשהתחיל לרוץ עם העגלה. מיהרתי לעזור לו והתחלנו לרוץ מהר יותר עם העגלה.
"ילדים, מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?" אמי שאלה. "זה לא משנה עכשיו!" אמרתי כשהוצאנו מהר את הקניות ואת מייקל.
YOU ARE READING
It was written in the pixie dust
ספרות חובבים78# at fanfiction - 2/1/2016 " She did not believe he could have really gone, because for her, to leave the person you love was impossible. " ונדי מליסה קליפורד תמיד אהבה סיפורים ואגדות. בנות ים, קרבות פיראטים, פיות, אינדיאנים - מה לא? מן הסתם, היא...
