"את עוד תתאהבי בי."
***
Day 5
"מייקל!" צעקתי מהטרקלין.
"אני בא ונדי!"'
כעבור כמה דקות, מייקל רץ לטרקלין, מחזיק בידו את הקופה שלו, שצלצלה בזמן שהוא רץ.
"אתה יכול לוותר עליה."
"מה?"
הבטתי בו בחיוך, "אני אשלם, אתה לא צריך. זה יום הכייף שלך, זוכר?" מייקל חייך חיוך גדול. "כן!" הוא קרא בשמחה.
ליטפתי באהבה את ראשו והוא פלט גרגור קטן.
"מייקל אתה חתול? מה זה היה?" צחקתי ומיד גם הוא צחק.
יצאנו החוצה, ונעלתי את דלת הבית. השעה הייתה תשע בבוקר ביום שבת, ואני ומייקל היינו בדרך לחנות הממתקים היקרה, 'Princess Lolipop'.
הלכנו לתחנת האוטובוס ובמהרה הגיע אוטובוס קומותיים אדום. שילמתי על שני כרטיסים, ומייקל ביקש שנשב למעלה.
עלינו במדרגות הצרות שהיו בצד האוטובוס - ליד הדלת האחורית - וראשנו הגיח לאוויר הקריר של הבוקר בלונדון.
התיישבנו, זה ליד זו, ושאפנו את הניחוח המענג של קרואסוני שוקולד ובורקסים שיצאו זה אתה מהתנורים של המאפיות בצד הדרך.
הוצאתי אוזניות, והכנסתי אותן לטלפון שלי. הגשתי למייקל אחת ואת השנייה הכנסתי לאוזן שלי.
הקשבנו לשיר, 'What a Day in London' מפוקהונטס.
השיר הציף את שנינו בשמחה, וההרגשה הנפלאה שהייתה לנו גם; האנשים המחייכים ברחובות, מברכים זה את זה לשלום, הריח המענג של המאפיות בבוקר, הרוח הקרירה... והמוזיקה. זה הדבר הכי נפלא בעולם.
[...] London is everything
I've heard and more
London is nothing like
I've seen before
Music and feathered hats
and roofs that shine
with flags flyin higher
than a pine [...]
האוטובוס נעצר, ומייקל ואני הורדנו את האוזניות. ירדנו במדרגות. הודינו לנהג, וירדנו מהאוטובוס.
"זאת הייתה תחושה..."
"-נפלאה." הוא השלים אותי. חייכתי והנהנתי.
הלכנו ברגל אל יריד האומנים שהיה ליד הגשר על נהר התמזה, עברנו כנסייה שהייתה בקרבת מקום, ומיד הגענו אל 'Princess Lolipop'.
פעמון הדלת צלצל כשפתחנו את הדלת. ומיד, כשעשינו את הצעד הראשון שלנו פנימה, אור ורוד חזק גרם לנו לכסות את העיניים. "אח!" מייקל אמר וגונן על עיניו. "ונדי קחי אותי מהר לרופא עיניים! אני חושב שאני עיוור!" הוא צרח והתנדנד על רגליו. שפשפתי את עיניי במהירות.
מייקל כמעט נפל על מעמד של שוקולדים בחפיסות מרובעות.
הייתי עדיין מסונוורת, וניסיתי לתפוס אותו, אבל במקום זה תפסתי אוויר. התחלתי להתנדנד גם, וידעתי מה הולך לקרות.
YOU ARE READING
It was written in the pixie dust
Fanfiction78# at fanfiction - 2/1/2016 " She did not believe he could have really gone, because for her, to leave the person you love was impossible. " ונדי מליסה קליפורד תמיד אהבה סיפורים ואגדות. בנות ים, קרבות פיראטים, פיות, אינדיאנים - מה לא? מן הסתם, היא...
