Day 8
הבוחן שלי בפזיקה עבר לאט. לא בגלל שלא ידעתי את החומר. ידעתי אותו, פשוט לא הצלחתי להתרכז בשאלות, בגלל שמוחי היה טרוד בדברים אחרים.
היום היה היום השמיני. היום האחרון שלי להשיג נשיקה של אהבת אמת לפני שהנשמה של פיטר פן תאבד לנצח, והנשמה של פיטר גרייאמס תהיה נורמלית.
אבל הייתי הרבה יותר בלחץ משאלה אחת שרצה לי בראש בלי הפסקה:
הוא מאוהב בי?
כי אם הוא לא, אז הנשיקה לא תעבוד.
אבל,
האם אני מאוהבת בו?
גם את התשובה לשאלה הזאת לא יכולתי לדעת.
העיניים שלי ראו כפול כשהסתכלתי בבוחן, ולא הצלחתי להתרכז.
הואמאוהבבי?הואמאוהבבי?הואמאוהבבי?
הרגשתי שאני עלולה לדפוק את הראש שלי בשולחן.
הרמתי את ידי באוויר. המורה הסתכל עליי, "כן מיס קליפורד?"
כל הכיתה הביטה לעברי. גם פיטר, שנוכחותו עדיין הפתיעה אותי מעט.
"אני לא מרגישה טוב, אני יכולה ללכת לחדר האחות ולחזור יותר מאוחר כדי להשלים את הבוחן בשיעור השביעי?" שאלתי אותו בקול חלוש.
"אני לא יכול-" הלחיים שלי התנפחו מיד, וטעם מוזר עלה בגרוני. התחלתי להשמיע רעשים מוזרים ופניי קיבלו גוון ירקרק.
"צאי." אמר ושילח אותי לדרכי. כל הכיתה עקבה אחריי במבטה עד שיצאתי מהכיתה.
הלכתי לחדר האחות במורד המסדרון. היא לקחה אותי לכיור, ואחרי שהקאתי שם את נשמתי -רק בגלל שהמחשבות האלו לא עזבו אותי-, היא נתנה לי כוס מים ואמרה לי לשבת כמה דקות ליד החלון.
היא הגישה לי מברשת שיניים חדשה ומשחת שיניים וציוותה עליי לצחצח שיניים, אחרי שהיא ניקתה את הכיור.
לאחר שסיימתי, היא השכיבה אותי במיטה ואמרה לי לנוח.
כעבור לא יותר משתי דקות, האחות אמרה לי שהיא מתנצלת, אבל לא תוכל להיות לידי במשך שעה תמימה.
היא יצאה מהחדר, וסגרה את הדלת.
לפתע, הופיעו ניצנוצים ורודים קטנטנים, והאוויר שמולי הבהב.
חייכתי חיוך חלש, ידעתי מה עומד לקרות.
"פיטר פן..." לחשתי.
"היי ונדי, למה הפרצוף העצוב?" שאל והתיישב על השידה שליד המיטה שלי.
YOU ARE READING
It was written in the pixie dust
Fanfiction78# at fanfiction - 2/1/2016 " She did not believe he could have really gone, because for her, to leave the person you love was impossible. " ונדי מליסה קליפורד תמיד אהבה סיפורים ואגדות. בנות ים, קרבות פיראטים, פיות, אינדיאנים - מה לא? מן הסתם, היא...
