פרק 26

2.9K 234 3
                                    

"איפה היית?" הוא שאל בפאניקה כשהוא מחבק אותי חיבוק מוחץ סוגר את הדלת מאחורינו.

"בבית הלכתי להחליף בגדים" אמרתי בחיוך אבל עדיין פני מכווצות בבלבול.

"חשבתי שברחת לי" הוא אמר מחבק אותי שוב בהיסטריה.

"יש לי סיבה לברוח?" שאלתי מתבדחת יוצאת מבין ידיו ומתחילה לעבוד.

החלפתי סדינים, ניקיתי מדפים, הצעתי את המיטות , העברתי מטלית רטובה ברצפה בחדרים , שירותים ואמבטיה ,וסיימתי לנקות את בקומה העליונה ועכשיו נשאר לי רק חדר האורחים. החדר בו מתגורר נועם.
נכנסתי אל החדר כשהוא במיטתו שוכב ועוקב במבטו אחרי כל צעד שלי.

איך נועם הצליח לסלוח לי?אני לא סולחת לעצמי!
אני כל כך מודה לו על שקיבל אותי בחזרה.. אני אוהבת אותו ומוכנה לעשות בשבילו הכל מעכשיו, ואני חושבת שכדי להתחיל בזה שנספר לכולם שאנחנו ביחד. הרי זה מה שהוא כל הזמן רצה ואני פחדתי מהעין הרע שזה יעשה לנו.

שקט שרר בינינו עד שהפרתי אותו ואמרתי את מה שעבר במחשבותי כשגבי מופנה אליו ואני מנקה את המדף מן האבק." נועם החלטתי שנספר" .

"מה?" הוא שאל כלא מבין.

"שנספר שאנחנו .. ביחד" אמרתי בהיסוס והסתובבתי אליו מחכה לראות את הבעת פניו.

"את בטוחה?" הוא שאל לא בטוח.
מה הוא לא רוצה לספר ? הוא זה שכל הזמן מנדנד לי על זה וגורם לריבים כי הוא לא רוצה להסתיר את זה מפני אף אחד.

"אתה לא רוצה?" שאלתי ועיוותתי את פני בהפתעה כשכעס קטן מלווה אליו.

"לא אני מאוד רוצה" הוא אמר וקם מהמיטה כשראה את הבעת פני.
הוא התקרב והניח את ידיו על פני "פשוט אני לא רוצה שתתחרטי על זה ותגידי שזאת הייתה טעות".
הוא צודק אני עוד עלולה להתחרט. מה אם זה יגרום למריבות נוספות בינינו ואפילו לפרידה.
׳תחשבי על זה ככה בנים התרחקו ממך כי ידעו שאת שלו ולהפך׳ הקול הפנימי שלי אומר לי ומכניס בי קצת היגיון ושקט.
אם בנים התרחקו ממני ובנות מנועם זה יביא פחות מריבות, קנאה מיותרת והסברים לאחרים .

"למה שינית את הדעה שלך?"
׳למה? כי זו הדרך היחידה שלה לנחם אותך אחרי הבגידה במקום סקס׳ הקול הפנימי שלי אומר והפעם הוא פונה לנועם. מזל שהוא לא יכול לשמוע אותו!

"סתם כי אני רוצה שכולם ידעו שאתה שלי" אמרתי ברכושנות.

"אהה.מה.את.אומרת" הוא אמר בין נשיקה לנשיקה בתחמנות כשידיו עוברנות למותני ונוגעות לאט בשולי חולצתי.
זה היה מהנה אבל לא כרגע ולא באינטואציה הזאת. אני באמצע עבודה וגם אי אפשר לדעת מי יכנס לבית בכל רגע נתון אומנם אנחנו לבד והבית לרשותנו אבל לשתעשע כאן לא בא בחשבון.

"טוב די אני צריכה לחזור לעבודה" אמרתי כשאני מדביקה לו נשיקה אחרונה ודוחפת אותו למיטה.

מעניין איך הוריו ומשפחת לוינשטין תקבל את זה שאנחנו ביחד? או יותר גרוע השלישיה שתעשה לי סצנה על כמה אני לא סומכת עליהן. ואיך נספר את זה? ׳היי אני ונעם זוג. החלטנו להסתיר את זה ממכם במשך שלושה חודשים כי פחדתי מעין הרע׳. זה ישמע מטופש וילדותי.
׳אולי ארוחת ערב כפיצוי?׳ הציע לי הקול הפנימי שלי. תמיד מציל אותי ממצבים קשים אבל גם מטיף לי מוסר על כל דבר עם הערות עוקצניות.

"נועם אני הלכתי לסופר אני כמה דקות חוזרת" אמרתי כשפתחתי את דלת חדרו.

"את רוצה שאני אבוא איתך?" הוא שאל קם מהמיטה ושם את נעליו כשאני עוצרת אותו ״אין צורך כמה דקות ואני חוזרת".
הוא לא ויתר והתעקש כשהוא דוחף אותי מדלת החדר"אני אבוא איתך אני גם ככה צריך לקנות משהו" .

"בסה״כ כל זה יוצא 37.90 ש״ח" הקופאית בסופר אמרה לאחר שהעבירה את המצרכים שקניתי במכונה הקולטת את תווית המוצר.
הוצאתי את הארנק ושילמתי לקופאית כשהיא פותחת את הקופה מכניסה את השטר שלי לשאר השטרים הדומים לו ומוציאה לי במטבעות את העודף.
"תודה רבה" אמרתי בחיוך חביב ויצאתי עם נועם מהסופר כשאנחנו חולקים את השקיות.
"רגע לא רצית לקנות משהו?" שאלתי באמצע הדרך נזכרת בסיבה שבגללה התעקש להצטרף אלי לסופר.
"לא זו סתם הייתה סיבה להיות איתך עוד" הוא אמר גורם לי לחייך יותר ולתחושת חמימות בליבי.

******
אז כמו שאמרתי מהפרק הזה יהיה מטרות
10 דירוגים ו-3 תגובות

עלמה - AlmaWhere stories live. Discover now