פרק 47

2.7K 195 10
                                    

נקודת מבט של שני

סגרתי את דלת המכונית אחרי, הכנסתי את המפתח למקומו, התנעתי את המנוע והשתלבתי בתנועה בדרכי אל ערן.

העזיבה של עלמה פגעה בי קשות. לא ידעתי למה היא עזבה, היא לא השאירה מאחוריה הודעה שתסביר את מעשיה, היא לא התקשרה ולא יצרה קשר.

שבוע וחצי לאחר השיבה שלה על אימה הלכתי לביתה לראות מה שלומה אבל מה שמצאתי היה דלת פתוחה ובית ריק מכל תוכן. אפילו בתיבת הדואר היה מכתב מהאוניברסיטה, מכתב שהיא חיכתה לו בציפייה גדולה ועכשיו היא איננה.

נבהלתי ושלחתי לה הודעה שהכעיסה אותי עד עומקי נשמתי. היא הבהילה אותי ולא טרחה להסביר את עצמה פשוט הודיעה שהיא נוסעת לגור עם סבתא שלה בעכו וכך מסתיים הסיפור.

בכל יום רציתי להתקשר אליה להגיד לה שתחזור אבל לא היה בי אומץ להתמודד איתה, רציתי לצעוק ולכעוס עליה אבל אני מנסה להבין את המצב בו היא נמצאת.

בעקבות המצב לא התחשק לי לצאת הרבה מהבית אז כמה פעמים אדם בא אבל גם הוא לא עזר. בהתחלה הוא התחשב ונתן לי את הספייס שרציתי, ישן איתי רוב הלילות חיבק ונשק לי, ניסה לשכנע אותי לצאת מהבית או לבלות איתו ועם חבריו אבל בכל פעם שסירבתי הוא התייאש יותר מה שהוביל לפרידה.

"יפה שלי איך את מרגישה?" הוא שאל ברוך, מרים את השמיכה ונכנס תחתיה מצמיד אותי אליו קרוב ונושק לראשי.

"ככה ככה." עניתי ביובש וסגרתי את עיני מתענגת מריח הבושם שנדף מבגדיו.

"קבעתי היום עם אביאור וערן מה את אומרת שתבואי גם?" הציע והצמיד אותי אליו יותר.

לא רציתי לצאת מהבית, לא היה לי חשק. זאת לא ההרגשה הכי כיפית לבלות עם החברים של אדם אבל מצד שני הוא כל הזמן נמצא לידי ודואג לי אז הגיע הזמן לגמול לו אפילו אם זה רק להיות לערב אחד הבובה שתלך אחריו.

עלמה - AlmaWhere stories live. Discover now