פרק 43

2.9K 199 3
                                    

אני יוצאת מחדרי ורואה שדלת הבית מוארת בלבן, הילה לבנה מסביבה. אני פותחת אותה והכל ירוק. שדה פתוח מלא דשא ירקרק מוקף בעצים. ציפורים מצייצות ואיילים מתרוצצים בחופשי. אייל גדול בעל קרניים שמצביעות עליו שהוא ראש הקבוצה מתחיל לדמם. הוא נופל על הדשא הירקרק שהופך לכהה יותר ויותר. שלולית דם ענקית מקיפה את האזור. השמיים הופכים אפורים וכל שאר האיילים מתקבצים סביבו ובוכים.

״לאא.״ אני זועקת לעזרה מתוך שנתי מיוזעת. תופסת בסדינים בכוח כאילו הם מושכות. אני בוכה ומתכרבלת לתוך עצמי לתנוחת עובר. החולמות לא פוסקים. בכל פעם גרסה חדשה למוות הורי.  דלת חדרי ניפתחה לאט מבהילה אותי גורמת לי לחשוב שאולי הורי הגיעו בכדי לרדוף אותי.

״ילדונת את בסדר?״ סבתי שאלה בבהלה והציצה עם ראשה לחדר. הנחת הקלה יצאה מפי כשהבנתי שהכל בדמיון שלי.

״כן סבתא.״ עניתי בשקט בקול חלש מותחת את רגלי ושוכבת על המיטה. כרכתי את השמיכה מסביבי והבטתי בסבתא שהסתכלה עלי כמו על משוגעת ובצדק ,צעקתי מתוך שינה ועכשיו אני מתנהגת כאילו הכל כרגיל כדי שתלך ותפסיק לדאוג לי בפרנויה.

״אם תצטרכי משהו אני בסלון.״ הנהנתי בראשי ועצמתי עיניים מחכה שתסגור את הדלת.

במשך השבוע זה מה שקרה. חלמתי חלומות משונים על חיות , בני אדם , ההורים שלי. בכולם היה מכנה משותף, דם. כל חלום הסתיים בדם ובבכי שלי שהגיע אחרי צעקה נוראית. מדי פעם ניגשה אלי סבתי ושאלה לשלומי חייכתי חיוך קטן או שהנחתי את ראשי מהר על הכר וזייפתי שינה.

״עלמה מתוקה אני צריכה לחזור הביתה יש לי כמה דברים לסדר שם.״ אמרה סבתי כשליוויתי אותה עד למונית שהזמינה לפני כשעה.

״זה בסדר סבתא אני מסתדרת.״ אמרתי בביטחה וחיבקתי אותי. שתיו ידענו שלא זה לא נכון. אני לא בסדר ואני לא יכולה להסתדר בלי מישהו שישאל לשלומי , ידאג לי וינסה להשכיח ממני כל כאב.
׳תאמרי לה שתשאר׳.

״את בטוחה?״ וספק נשמע בקולה.
לא. אני רוצה שתשארי.

״כן אני בטוחה.״ ואגרתי חיוך קטן בשבילה להסיר ממנה דאגה. לא יכולתי לבקש ממנה שתשאר. היא נשארה שבוע וחצי מאז האבל ואני לא יכולה להיות אנוכית ולבקש ממנה שתשאר ותסבול את הדיכאון החורג שלי והצעקות שבטח העירו אותה בבהלה כל לילה.

עלמה - AlmaWhere stories live. Discover now