פרק 48

2.8K 216 6
                                    

נקודת מבט של ערן

אנחנו יושבים בחוף הים ואוכלים גלידה בשלושה טעמים והכל מרגיש לי אותו הטעם. אני מניח את הכפית בצד ונשכב עם מרפקי על החול.

״אז למה רצית להפגש איתי?״ אני שואל בחוסר סבלנות. אתמול בערב כשהיא התקשרה וביקשה להפגש היא נשמעה נורא החלטית ומדאיגה.

הייתי בטוח שיש לה דברי טעם לומר אבל היא שתקה במשך הנסיעה וגם עכשיו שאנחנו יושבים כבר כעשר דקות וצופים בגלים המתנפצים בשובר גלים היא שותקת.

״מה אתה רוצה מעלמה?״ היא שואלת בקרירות וממשיכה להביט במים במבט קודר.

״מה אני רוצה מעלמה?״ אני מתחכם ומתיישר עם גבי מסתכל על פרופיל פניה שממשיכות לבחון את המים.

״אני לא יודעת תגיד לי אתה. מה כל החקירות האלה עליה?״ היא שואלת ברוגז וזורקת את הכפית המלאה בגלידה על החול.

למען האמת אני בעצמי לא יודע מה יש לי לעלמה. אני לא מאוהב או מחבב אותה אבל אני מרגיש שיש משיכה ואולי זו הסקרנות שבאה באותו הערב שהשוטרים לקחו אותה והשאירו אותנו אחוזים בהלם.

״את מקנאה?״ אני שואל בשעשוע ומרים גבה לעברה. היא נוחרת בבוז ומתעלמת מדברי.

״מאיפה אתה מכיר אותה בכלל?״

״ההורים שלי הוזמנו לבית משפחת לוונישטין כדי לחתום על כמה הסכמים אז אני ואחותי חויבנו להתלוות אליהם. באותו ערב היא כנראה עבדה שם ואז שני שוטרים לקחו אותה.״ אני מספר לה פחות או יותר את מה שאני זוכר.

״אוקיי.. אבל אני עדיין לא מבינה למה אתה כל כך מתעניין בה?״ היא שואלת עדיין מבולבלת מההסברים הלא כל כך ברורים שלי.

״אני לא יודע.. יש בה משהו מושך ונורא מסקרן.״
אני עונה ומחזיר את עיני קדימה אל המים חופר עמוק אל המצולות.

״מסקרן? פגשת אותה פעם אחת וגם רושם ראשוני טוב זה לא היה כששני שוטרים לקחו אותה.״

היא צודקת אבל למרות
שזה נשמע מטופש ולא הגיוני, ושבעצם פעם אחת נפגשנו ולכל היותר החלפנו כמה מילים אני רואה בזה דבר מה.

״אין לי ממש הסבר לזה אבל מדאיג אותי שאני יודע שהיא עזבה את העיר ונעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.״

הדלת נטרקה משאירה את כולם פעורי פה לא מבינים מה הלך כאן הרגע.
מדוע הם לקחו אותה? האם היא בצעה פשע?

עלמה - AlmaWhere stories live. Discover now