פרק 46

2.9K 205 11
                                    

"עלמיתה את יכולה לבוא רגע?" צעקה לי סבתי מהמטבח. יצאתי מהחדר שלי מביטה בה כשכתף שלה כפופה אל הראש והידיים שלה טבולות בתוך קערת אורז.היא הרימה את מבטה אלי וחייכה.

"יש לך טלפון." מי יכול להתקשר לסבתי ולבקש אותי דרכה? התקדמתי אליה לקחתי את הטלפון מבין שקע צווארה, היא ישרה ראשה והמשיכה בבישולים שלה.

"הלו?" שאלתי בחשש.

"עלמה את לא נורמלית!" קול צווחני ומציק צעק מבעד לטלפון גרם לי להרחיק אותו מעט מהאוזן. יכולתי לזהות את קולה גם אם לא דיברנו כמה שבועות.

"אהלן שני." אני עונה ביובש לכיוון הטלפון ומחזירה אותו יותר קרוב אל האוזן.

"אהלן וסהלן גברת עלמה לוי. את חיה בכלל?" שאלה בכעס. כאב קטן תפס לי את הלב שאמרה זאת. כאילו לפני שלושה שבועות ההורים שלי נפטרו קצת טאקט.

שקט השתרר לכמה רגעים. לא הצלחתי להגיד שום דבר. הגרון  שלי התייבש באותו הרגע.

"אוי עלמה אני מצטערת. איזה חסרת טאקט אני." נזפה בעצמה. ושוב שקט רק הנשימות נשמעות על הקו כמו איזה שתי פדופילים שמתנשמים על הפיה.

"אז איך הולך?" שאלתי מנסה להעביר את המתח והמבוכה שנוצר בשיחה.

"לא אותו דבר בלעדיך." אמרה בעצב ויכולתי לדמיין אותה בראשי מרכינה את הראש כלפי מטה.

לא היה לי מה לומר לה . הרבה זמן שלא דיברנו ונושאי שיחה כמעט וכבר אין לנו כי היא נשארה באותו המקום ואני עברתי לעכו, המצב כבר לא אותו הדבר ולא נראה לי שגם יחזור להיות אותו הדבר ביני לבין שני.

"מתי את חוזרת? אני צריכה את החברה הכי טובה שלי." אמרה נואשת לקבל חזרה את החברה שלה. את החברות שחסרה לשתינו רבה זמן.

"אני לא חוזרת." אני אומרת ומשפילה את ראשי למרות שהיא לא רואה אני מרגישה רע לומר זאת.

"מה? למה?" שאלה ואפשר היה לשמוע בקולה אכזבה ובהלה.

"כי עכשיו אני גרה עם סבתא שלי." וכי אני לא רוצה להיות קרובה אל כל מה שקשור בהורים שלי ויחזיר אותי אחורה ללפני שלושה שבועות.

"חשבתי שאמרתי לך את זה בהודעות?" שאלתי בבלבול. הרי דיברנו על זה בהודעות כשהייתי בדרך לכאן במונית.

"כן אבל לא חשבתי שזה רציני." אמרה ואני לא הגבתי. לא ידעתי מה לומר שוב.

עלמה - AlmaWhere stories live. Discover now