אני עומדת מול פתח הבית בשער ,האצבע שלי מונחת על הפעמון לא מחכה עוד שניה ומצלצלת. אני מלאת באנרגיות חיוביות יודעת שילך לי טוב אין סיבה שלא. השער מצפצף מסמן לי שיש לי אישור להכנס. אני פותחת את השער ונדהמת מהגינה ,משהו נראה מוכר אבל אני לא מתעמקת בלהזכר יותר מדי אני פוסעת אל הדלת הבית שנפתחת בחיוך גדול מהאישה שפותחת בפני את הדלת יותר כדי שאכנס . אני משיבה לה בחיוך וצועדת לאט ומסתכלת על הבית בוחנת כל פינה .הספות, הקיר שעליו תלויה הטלויזיה , והמטבח הכל היה מוכר. רגע.. זה הבית של אבי אז איך אביאור קשור אליו? אולי הם אחים?. המחשבות שלי נקטעו בגלל האישה שהציגה בפני ילד שישב בשולחן והתעסק בטלפון שלו לא שם לב למי שמסביבו.
"תכירי זה הבן שלי ארז" היא הצביעה על הילד ורטנה אליו בכעס .
"ארז תוריד את הטלפון זה לא מנומס" וקולה היה מיואש.
"נעים מאוד אני עלמה" אני אומרת ומתקדמת אליו מציגה את עצמי מקדימה אותה.
"אני צריכה לצאת לעבודה בטח אביאור יגיע עוד מעט את תסתדרי ?" היא שואלת בספק .
"כן בטח" אני אומרת מחוייכת ועדיין התרגשות מלווה את קולי ואני מוסיפה "אל תדאגי אם תהיה בעיה אני יודיע לך". היא חייכה אלי נתנה נשיקה לארז רשמה את מספר הטלפון שלה על המקרר למצב חירום ויצאה מהדלת.
"אוקיי אז מה אתה רוצה ללמוד?" אני שואלת בעדינות את הילד שיושב לידי ומתעסק בטלפון מהרגע שהגעתי.
"אני לא" הוא מסנן לעברי בשקט מרוכז בטלפון שלו.
"במה קשה לך?" אני שואלת בקול עדין וסבלני, למרות שבפנים אני מתחרפנת מהאדישות שלו.
הוא לא ענה ואני רק התעצבנתי יותר . יש גבול לחוצפה הזאת . "אתה מוכן לעזוב את הטלפון הזה בבקשה?" שאלתי זעופה אבל מנסה להשאר מאופקת.
"מה את מציעה לי בתמורה?" הוא שאל וחיוך ממזרי על פניו .בפעם הראשונה מאז שאימו יצאה מהבית הרים אלי את מבטו מהטלפון.התעצבנתי יותר .אני מנסה להיות נחמדה לדבר יפה אבל הילד הזה פשוט חוצפן. רציתי למות התפללתי שאביאור הזה יגיע אולי ארז יתנהג יפה לידו כמו ליד אמא שלו או שאביאור ינזוף בו וסוף סוף יתן לי ללמד אותו כמו שצריך ולעשות את העבודה שלי.למרות שהסתקרנתי יותר לדעת מי זה אביאור וקיוותי שזה יהיה הוא ולא אבי.
הוא ראה שהתמהמהתי עם התשובה חייך חיוך מנצח "את רואה אין לך כלום להציע" הוא אמר בחיוך מזלזל והחזיר את המבט שלו לטלפון.
החלטתי לשחק באותו משחק כמו שלו. להציע לו שוקולד בתמורה לא ילך הוא לא ילד קטן.
"אני יתן לך נשיקה בתמורה שתשב יפה עד שאני יסיים ללמד אותך" אמרתי מתיישרת על הכיסא וגאה בעצמי. הוא פתח את עיניו בהפתעה שזרמתי איתו. ילד שעוד מעט מגיע לגיל ההתבגרות מה ציפיתי ועוד אבי הוא אח שלו בטח מלמד אותו דברים ומכין אותו לקראת השלבים הבאים.
הוא הניח את הטלפון בצד והוציא את הקלמר עם המחברת והספר.
השעה וחצי עם ארז עברו בהצלחה. בהתחלה היה נראה שרק התעסק בהצעה שהצעתי אבל לאט לאט הקשיב יותר ונראה לי שהפנים את החומר.
"אמא השאירה לך כסף בקופסא על השידה במטבח" הוא אמר מחזיר את הספר והמחברת עם הקלמר לתיק וסוגר אותו.
"אוקי, תודה" אמרתי והלכתי למטבח מוציאה מהקופסא את הכסף. ׳השתלם בסוף ללמד את החוצפן׳ חשבתי לעצמי כשראיתי את כמות הכסף שהביאה לי.אומנם לא מדובר על אלפים אבל כסף ששווה לשעה וחצי.
"להתראות" אמרתי מתקדמת אל הדלת והוא עצר אותי.
"חכי לא קיבלתי את הפרס שלי על זה שנתתי לך לעשות את העבודה שלך" הוא אמר בוחן אותי מכף רגל ועד ראש הייתי מתעצבנת עליו אם לא היה ילד והפרצוף שלו היה עדיין ילדותי כדי שיהיה מטריד. ככה שראיתי את זה רק כמשעשע.
׳יופי של חינוך׳ חשבתי לעצמי והסתובבתי אליו מתקדמת לאט לאט ומנשקת את הלחי שלו וחוזרת שוב אל הדלת כשהוא נשאר המום ומאוכזב.
"רגע" הוא עוצר אותי שוב מלצאת מהדלת .
"מה עם פה?" הוא אמר והצביע עם האצבע על פיו.
גיחכתי מההתנהגות שלו.
"אתה עדין קטן" אמרתי מחייכת "להתראות" ויצאתי מהדלת עוברת את השער ויוצאת לרחוב.
התקדמתי רגועה הביתה עד שראיתי בהמשך הרחוב את מי שהכי הייתי מעדיפה לא לפגוש שוב.
YOU ARE READING
עלמה - Alma
Romanceהכירו את עלמה , נערה בת 17. עלמה היא בת יחידה להורים ממעמד הביניים , היא רואה את הקשיים הכלכלים של הוריה ומחליטה לצאת לעבוד בסתר אצל משפחת לוינשטיין ומשקרת להוריה . מה יקרה שתכנס לבית משפחת לוינשטיין? ומה יקרה כשהוריה יחשפו את שקריה ?
