פרק 3

5.2K 333 0
                                    

"סוף סוף התעוררת״ הוא אמר בחיוך גדול ונעמד מול המיטה בה שכבתי. משהו בחיוך שלו היה לי מוכר.
התרוממתי למצב ישיבה, יד אחת שלי תפסה בראשי שכאב בטירוף ויד שניה תפסה את משקל גופי שנשען עליה.
"אפשר כדור בבקשה?" שאלתי מכווצת את גבותי מרוכזת בכאב החד שבראשי. לעזאזל עם האנגאובר הזה.
הוא יצא מהחדר ותוך כמה דקות חזר עם כוס מים וכדור בידו. הוא התייישב על המיטה לידי ואני כיסיתי את גופי בשמיכה תוהה מי כיסה אותי. בלעתי את הכדור והרגשתי לאט לאט שהכדור משפיע ויכולתי סוף סוף להוריד את היד מהראש.
מחשבות התרוצצו בראשי מי הוא? איך הגעתי לכאן? והשאלה העיקרית שפחדתי ממנה.שכבנו??.
בהיתי בפניו והוא חייך חיוך מושלם. שיניו היו ישרות ,עיניו היו חומות וגרמו לי לשקוע בהן שיערו היה חום ומסודר לאחור בצורה יפה כאילו מעצב שיער סידר לו אותו וזיפים קטנים היו מפוזרים על פניו שהעידו על היותו בוגר.
"נהנתי אתמול" הוא אמר מלטף את שיערי ומחייך חיוך כובש שהיה יכול לגרום לי להמרח עליו עם הייתי יודעת מי הוא.
"אני לא יודעת מי אתה ומה עשינו אתמול אבל אני לא כזאת" אמרתי תוקפת אותו ומורידה את ידו ממני.הוא הביט בי מבולבל ואני לאט לאט קמתי מהמיטה עם השמיכה איתי לא יודעת באיזה מצב אני נמצאת מתחת לשמיכה.
"מה השעה?"
שאלתי והוא הביט בשעון היוקרתי שהונח על ידו .מסביב לשעון היו אבנים והשעון היה בצבע זהב. רק לפי השעון וגודל החדר היה אפשר לראות שמצבו הכלכלי טוב.
"13:46" הוא אמר בקרירות.
נכנסתי אל המקלחת מרחתי משפחת שיניים על האצבע וצחצחתי. זה היה מוזר התנהגתי כאילו זאת לא פעם ראשונה שלי שאני מתעוררת אצל גבר זר בחדר. הורדתי את השמיכה ממני ולשמחתי הייתי עדין עם השמלה אך עם מכנס מתחת. בטח הוא שם לי אותו כשהייתי שיכורה. מצד אחד כעסתי ,אני לא יודעת או זוכרת מה הוא עשה בי ומצד שני שמחתי כי זה הראה על כבוד. אבל איזה כבוד שהוא השכיב מישהי שהייתה שיכורה בלי לדעת מה היא עושה זה נקרא ניצול.
הורדתי את המכנס ישרתי את השמלה ויצאתי מהאמבטיה כשמבטו מלווה אותי. "אז ..ביי" אמרתי והתקדמתי אל הדלת מניחה את ידי על ידית הדלת ומתחרטת מסתובבת אליו ושואלת "ההורים שלך פה?" .למרות שנראה בוגר לא ידעתי את גילו אז שאלתי ליתר ביטחון ,לא רוצה להתקל בהוריו ולספק הסברים של מי מה ומו.
"לא הם בעבודה" הוא ענה באדישות. יופי.
הסתובבתי שוב מניחה את ידי על הדלת ופותחת אותה שומעת אותו אומר "רגע שכ.." אבל הדלת נטרקה כבר ואין בכוונתי לחזור לשמוע אותו. למען השם את השם שלו אני לא יודעת . זה היה מביך לפחות אני מתנחמת בעובדה שלא נפגש יותר.

כשיצאתי מהחדר ראיתי עוד כמה דלתות מקצה המסדרון. לא התעניינתי כל כך רק רציתי להגיע הביתה ולשכוח מכל מה שקרה. התקדמתי במסדרון בצעדים גדולים. בסוף המסדרון הונחו מדרגות שהובילו לקומה הראשונה, תפסתי במעקה וירדתי לאט בוחנת את הבית. הסלון היה גדול בעל צבע לבן הקירות בצבע שמנת שולחן לבן שהונח על שטיח אפור ופלזמה גדולה שהייתה תלויה על קיר לבנים. המטבח היה מחובר לסלון ככה שהמרחק היה כמה צעדים . השיש היה בצבע אפור הארונות בצבע לבן המקרר בצבע שחור בעל שתי ידיות כסופות שולחן ארוך בצבע שחור ,על השולחן הוצבה צלחת פירות וצלחת נוספת עם מאפים ומסביב לשולחן היו כיסאות אדומים .
פתחתי את דלת הבית ויצאתי ממנה ואם חשבתי שהפאר הסתיים אז טעיתי.
שביל של לבנים הוביל לשער שחור גדול שהוביל לרחוב. דשא סינטטי ושיחים של ורדים היו מסביב לגדר. רצתי אל השער פתחתי אותו והתבוננתי ברחוב.ללא ספק שכונת "עשירים". ככה כיננו את השכונה הזאת ואת הילדים שמתגוררים בה "ילדי שמנת". הכרתי את הרחוב ותוך דקות הייתי בבית. פתחתי אט אט את דלת ביתי מכניסה קודם את ראשי ואחר כך את כל גופי.הורי לא היו בסלון אז השטח היה נקי במהרה נכנסתי אל החדר החלפתי את השמלה בבגדים רגילים והתפללתי שהורי לא שמו לב לחסרוני בבית. הבטן התחילה לקרקר לי והתחרטתי שלא לקחתי מאפה מהשולחן בביתו אבל יודעת שלא הייתי נוגעת בזה ללא רשות. הלכתי למטבח פתחתי את דלת המקרר מוציאה ממנו חלב.
פתחתי את הארון ומזגתי לתוך קערה קורנפלקס ומרטיבה אותו בחלב. למרות שהיה צהרים לא רציתי לאכול ארוחה כשרק לפני כמה זמן התעוררתי .החלב הסתיים וכך גם הקערה בה אכלתי ,הנחתי אותה בכיור והתיישבתי בסלון פותחת את הטלויזיה על סרט אקשן. לפתע נזכרתי שקופסאת החלב נגמרה אז חיפשתי את הטלפון כדי שהודיע להורי לקנות עוד אחד שלא התלוננו בערב שגמרתי להם אותו כשירצו לשתות את הקפה שלהם.
הפכתי כל פינה בחדר ולא מצאתי אותו גם במטבח ובסלון ובמקרה הכי הזוי באמבטיה ובשירותים.
שמתי את ידי על מותני סורקת את החדר מנסה להזכר איפה הנחתי אותו בפעם האחרונה.
׳לא לא זה לא יכול להיות׳ חשבתי וגיחכתי אבל ככול ששחזרתי את הדברים הבנתי..הבנתי ששכחתי את הטלפון אצלו. עכשיו אצטרך להפגש איתו שוב.

עלמה - AlmaWhere stories live. Discover now