פרק 49

2.9K 218 4
                                    

קמתי בשעות הצהריים המוקדמות כשכל הלילה חשבתי על שני.
דמיינתי סיטואציות הזויות בהן אני צורחת בלילה והיא מביטה בי בהלם אחוז פחד, אני מסתכלת האלבום התמונות ובוכה, היא מנסה לנחם אותי אבל אני מתפרצת עליה, וככל שחשבתי עליה יותר החשש הזה שהיא תבוא גבר.

הסתכלתי על סבתא שהתארגנה במרץ ואכזבה כאחד.
היום מתקיימת ההופעה של שרה ובעלה בבית האבות, עוד חצי שעה סבתא צריכה לצאת ועד אז יש לי הזדמנות להתחרט.
אני מסרבת ללכת, אני לא מוצאת עניין בבית האבות או בשירי ה״כוורת״ ששרה תשיר להם- כך אני מדמיינת.
שרה יושבת על כיסא עץ ישן ולצידה בעלה, הם מחזיקים ידיים מחייכים אחד לשנייה חיוך מקומט ושרים שירה בציבור את שירם. רק מלחשוב על כך אני נרדמת.

אפילו את ההתנדבות בבית הספר לא הסכמתי לעשות בבית אבות, לשחק בינגו, דמקה או להאכיל זקן בדיסה לא נראה לי דבר מהנאה שיכול להעביר את הזמן.

״קדימה קומי.״ דרשה ממני סבתי בפתאומיות ונתנה מכות חלושות לכתפי, להעיר אותי מהמחשבות.

״די סבתא אני לא-״ התמתחתי על הספה וקולי יצא עייף ומפונק.

היא קטעה אותי בדברי וניסתה לשכנע בכל מחיר.
״אל תהיה פדלאה. את באה איתי ואם לא תאהבי אני אתן לך כסף שתחזרי במונית.״

״אני לא מוכנה לשמוע התנגדות כל עוד לא ניסית. עכשיו קומי כי שרה מחכה לנו.״
קמתי ממקומי והתארגנתי ללא חשק.

***

שלט גדול וזהוב הוצב על מבנה גדול ורחב בצבע לבן. ״גיל הזהב״
דחפנו את הדלת הכבדה קדימה ונכנסנו.

״הוו, שלום, רותי מה שלומך?״ שאלה אישה חביבה הנראית בשנות ה50 לחייה.
שיערה היה צבוע באדום, שמלתה הייתה מהודרת פרחים ופניה היו מרוחות באיפור כושל וקמטיה הופיעו בצד עינייה שהתכווצו עם חיוכה הגדול.

״שלום חנה, אצלי הכל בסדר. איך אצלך?״ ענתה לה סבתי ברוך והתקרבה אל הדלפק שהיה בכניסה ומאחוריו עמדה האישה המבוגרת בעלת השם חנה.

״ברוך השם הכל בסדר. אני רואה שהבאת את הנכדה לביקור אצלנו.״ היא אמרה בהתרגשות וחייכה אלי מפנה את תשומת ליבי אליה.

״אכן. הבאתי אותה שתראה את ההופעה של שרה.״ סיפרה לה סבתי ואחזה בידי כמו לאל ילדה קטנה שצריכה עזרה בלחצות את הכביש.

חייכתי חיוך קטן ביישני והסתכלתי על חנה שסרקה אותי מכף רגל ועד ראש.

״אני בטוחה ששרה תמצא חן בעיניך.״ חנה פונה אלי ומחייכת חיוך מקסים שגורם לי לחייך חזרה וכמעט לחבק אותה חיבוק גדול.

״היא כבר החלה להופיע כדי שתזדרזו.״ חנה הסתכלה בשעונה והביטה בנו בלחץ.

״כן כדי שנזוז לפני שנפספס הכל. תודה רבה חנה, להתראות.״
סבתי משכה אותי אחריה ונופפה לשלום לחנה שנופפה חזרה ״להתראות רותי״

עלמה - AlmaWhere stories live. Discover now