השבוע עבר והגיע יום ההולדת שלי. במהלך הימים האלה נפגשתי עם אנאבל והיא עזרה לי מאוד. כרגע אני בבית הספר לקראת סוף היום, והשכבה שלנו במשמרת ניקיון. אנחנו צריכים לנקות את כל הכיתות אצלנו בשכבה. "נועה, את יכולה להעביר לי את הספוג?" שאלתי אותה.
כרגע זה לא משנה מאיזו כיתה אתה, רק חשוב שתנקה. "הנה, קחי." ענתה והושיטה לי את הספוג עם הסבון. התחלתי לנקות את השולחן המלוכלך. מי מצייר על שולחנות ועוד לא מנקה אחריו?
"זה לא יורד," מלמלתי בעצבים. מי מצייר עם טוש? "תגידי, תכננת משהו עם תומאס לכבוד יום ההולדת שלך?" נועה הצטרפה אליי ושאלה. "בינתיים לא. הוא לא אמר לי משהו על זה היום בבוקר." עניתי לה. נועה בבוקר העירה אותי בכך שקפצה לי על המיטה.
היא קנתה לי מתנות, ואיחלה לי מזל טוב. את תומאס פגשתי בבית הספר, והוא לא נראה כל כך בעניינים. הוא לא איחל לי מזל טוב, הוא רק אמר לי שלום וכבר נעלם. לפעמים אני פשוט לא מבינה אותו.
"טוב, אבל כנראה שכן. תראי מי בא לבקר." אמרה והסתובבתי אחורה כדי להבין על מי היא מדברת. "היי," תומאס התקרב אליי ואמר. "אתם במשמרת ניקיון?" שאל וגיחכתי. "כן, לא ממש הולך." עניתי לו. "אני מכיר את זה. גם לשכבה שלנו הייתה משמרת ניקיון שנה שעברה." אמר.
"לא הייתה לכם השנה?" שאלתי תוך כדי שנשענתי על המטאטא. נועה החליפה אותי בניקוי השולחן ואני לקחתי את ניקיון הרצפה. לפי מה שהבנתי, כל שנה יש משמרות ניקיון, פשוט כל שכבה בזמן אחר במהלך השנה. "הייתה, פשוט שנה שעברה הייתי, השנה לא." השיב.
אני מבינה, כנראה הוא לא היה באותו יום. "לא היית בבית הספר?" שאלתי כדי לבדוק האם ההשערה שלי נכונה. "הייתי, החלטתי שאני מבריז." ענה וצחקתי. זה דווקא מתאים לתומאס שהכרתי בתחילת שנה.
"כל כך מתאים לך..." מלמלתי וחזרתי לנקות, לא שהיה כל כך מה לנקות. "קבעת תוכניות לערב?" שאלתו גרמה לי לעצור את עבודתי ולהביט בו. "לא, למה?" עניתי. "יש מופע זיקוקים היום, ויש גם דוכנים ופעילויות. את יודעת כמו בכל אירוע," אמר.
הסתכלתי עליו מנסה להבין לאן הוא חותר. "בקיצור, חשבתי אולי נלך ביחד." הציע. יום הולדת או לא, לא ממש אכפת לי. תומאס הציע לי לצאת איתו למופע זיקוקים. קראתי על זה הרבה ותמיד רציתי ללכת. אבל זה לא היה בעיר בה גרתי פעם, לכן לא הלכתי.
"בטח, מתי זה?" שאלתי. "בשש האירוע נפתח, בשמונה מופע הזיקוקים. אבוא לאסוף אותך בשש." ענה ויצא מהכיתה. "נו? אז אחותי יוצאת לדייט?" נועה התקרבה ושאלה. "את כל כך עוזרת לי." עניתי לה והיא צחקה.
"בואי קודם נגמור עם זה כדי שנוכל ללכת הביתה, יש עוד חצי שעה צלצול." אמרה והנהנתי. הצטרפנו לשאר הילדים והתחלנו לעזור גם בכיתות אחרות.
*******
"אוקיי, יש את הבגדים האלה, ויש את אלה. מה אני אתן לך?" נועה מלמלה לעצמה בחדרי. אנחנו כבר שעה מסתבכות בבחירת בגדים. נועה אומרת שזה דייט חשוב בגלל שזה יום ההולדת שלי ושאני צריכה להתלבש יפה, אבל לי זה לא כל כך משנה מה אלבש.
YOU ARE READING
Little serving & Fake boyfriend
Romance"אוקיי... אתה מבין?" הסתכלתי עליו במבוכה. "אהה." הוא ענה. "אז תעזור לי?" אני מקווה שהוא לא יצחק עליי. "כן, אני אעשה את זה," הוא עצר לרגע והסתכל עליי בחיוך ממזרי. "אבל אני רוצה משהו בתמורה לכך." "מה?.. מה זאת אומרת משהו בתמורה?" שאלתי אותו בחשש והוא...
