Little serving & Fake boyfriend

פרק בונוס

*ממליצה להפעיל את השיר כשיהיה רשום, זה מוסיף לאווירה*

-חמש שנים לפני האפילוג-

ישבתי על הספה מול הטלוויזיה, כשאני אוכלת גלידה מתוך הקופסה החדשה שקניתי אתמול. הטלוויזיה הריצה סרט רומנטי, וכשהבחורה והבחור רבו ביניהם בשל בגידתו של הבחור, דמעות זלגו מעיניי באופן שוטף.

איני יודעת אם זה בגלל הסרט, או בגלל המצב שלי עכשיו עם תומאס, שמזכיר לי מאוד את המצב של הבחור והבחורה מהסרט. בזמן האחרון אני מרגישה שהוא מתרחק ממני, שהוא קר, שהוא עסוק כל היום בעבודה ולא בי.

כבר שבוע שלם שהוא לא בבית ואם כן, הוא חוזר מאוחר וישר הולך לישון. יש ימים שהוא אפילו לא חוזר הביתה, כמו היום. הוא גם לא מדבר, הוא לא משתף כלום.

כשדיברתי על זה עם רועי, הוא אמר לי שהכל בסדר ושאיני צריכה לדאוג. אבל למרות דבריו, אני מרגישה שקורה משהו. אך אולי אני סתם נכנסת ללחץ בגלל המצב.

הנחתי את הגלידה על השולחן וניגבתי בעזרת ידיי את הדמעות. אני חייבת להפסיק לבכות. סגרתי את הטלוויזיה, כי כבר לא היה בי רצון להמשיך לראות את הסרט.

סגרתי את הקופסה של הגלידה וקמתי מהספה, הולכת ישר אל המקרר. פתחתי את דלת המקפיא והכנסתי שם בחזרה את הקופסה. את הכפית זרקתי לתוך הכיור.

פתחתי את הפלאפון שלי, מרגישה צורך שהוא יהיה כאן. התקשרתי אליו, אך הוא לא ענה. ניסיתי שוב ושוב, אך שוב הוא לא ענה. לעזאזל איתו, למה הוא לא עונה?

הנחתי את הפלאפון על השולחן והלכתי אל החדר המשותף שלי ושל תומאס. בזמן האחרון זה החדר שלי. השעה הייתה קרובה לאחת לפנות בוקר. ושוב, הוא לא נמצא.

שמיעת המנעול של הדלת, גרמה לי לרוץ אל פתח הדלת. תומאס נכנס ונראה גמור מעייפות. "למה חזרת רק עכשיו?" שאלתי אותו והתקרבתי אליו. "למה את ערה?" הוא ענה בשאלה. "ראיתי סרט עד עכשיו," השבתי וראיתי אותו זורק את המפתחות על השולחן במטבח, ומוציא מהארון כוס. "איפה דניאל?" הוא שאל ומזג לעצמו דרך ברז המים.

"אצל אמא שלך," השבתי ועקבתי אחר כל פעולה שלו. אתמול ביקשתי מאנאבל שתשמור על דניאל, מאחר ולא רציתי להזיק לו בגלל מצב הרוח שלי. "הבנתי. טוב אני הולך לישון, לילה טוב." הוא אמר לאחר ששתה את כל תכולת הכוס והניח אותה בכיור.

תומאס התהלך לכיווני ונישק אותי על המצח. הרגשתי את דמעותיי שמבצבצות בעיניי. שוב הריחוק הזה. הוא יצא מהמטבח והחל לעלות במדרגות לכיוון החדר.

במקום לחזור אל החדר, הלכתי אל הסלון ונשכבתי על הספה, מתכרבלת בשמיכה שהתכרבלתי בה קודם לכן. הוא לא ירד חזרה לבדוק למה אני לא מגיעה. מבלי להרגיש דמעה ירדה מעיניי.