"מה אתה עושה כאן?" שאלתי את תומאס שישב על המיטה שלי. כיסיתי את החזה שלי עם ידיי בגלל שהשמלה שלי שקופה. "באתי לדבר." ענה. "יופי, אבל צא מהחדר שלי. אני רוצה להתלבש."
ביקשתי ממנו. הוא קם מהמיטה והתקדם אליי. "אין בעיה. אני למטה," אמר ופתח את הדלת. "אה, ויפה לך ככה. את יודעת, השמלה השקופה שלך." הוסיף והסמקתי עוד יותר מהבושה. שירד כבר.
"צא מפה!" צעקתי עליו ודחפתי אותו החוצה תוך כדי שהוא מתפקע מצחוק. "שמחה שזה מצחיק אותך," מלמלתי לעצמי ופשטתי את השמלה. לקחתי איתי מגבת ונכנסתי להתקלח. לאחר שיצאתי התלבשתי וירדתי למטה. "על מה רצית לדבר?" שאלתי אותו והתיישבתי לידו על הספה.
"איך היה בדייט שלך?" שאל והתעלם משאלתי. "תומאס, נו, דבר." התעלמתי גם משאלתו וביקשתי ממנו. "סתם, רציתי לספר לך משהו לפני שאת מחליטה." אמר. הסתכלתי עליו מנסה להבין למה התכוון. "מחליטה מה?" שאלתי לבסוף. "אם את רוצה להיות איתי או לא." ענה. רגע, הוא רוצה לחזור אליי?
"אני כבר יודעת את התשובה, אבל תספר את מה שרצית." ביקשתי. "זה התחיל לפני שנולדתי. עוד כשסבא שלי שלט באירגון הזה. אני סיפרתי לך חלק מהסיפור, מה שהוביל למקרה עם אדריאן." החל לספר. "מה יש עוד?" שאלתי. "זה החלק הראשון של הסיפור, זה בעצם מספר על איך האירגון קם." הסביר.
הנהנתי וסימנתי לו להמשיך. "לפני שהאירגון שמגן על המדינה קם, היה אירגון אחר בשליטת סבא שלי. זה אותו אירגון, רק שהמטרה שלו הייתה שונה. סבא שלי שלט בכנופייה, כמו במה שאדריאן שלט." המשיך.
הסתכלתי עליו מבולבלת. "לא הבנתי." אמרתי לו. "סבא שלי היה עבריין בילדותו. הוא וחברים שלו היו גונבים, הורסים, הם היו משתכרים ומעשנים סמים. כשסבא שלי היה בערך בן עשרים ושתיים, הוא הקים כנופייה עם חבריו. הם היו סוחרי סמים," המשיך להסביר.
המשכתי להסתכל עליו המומה. איך מסוחרי סמים הם הפכו לאלו שיגנו על המדינה? "יום אחד המשטרה תפסה אותם. הם ידעו שהכנופייה שלו מאוד חזקה ויכולה לשמש לטובת המדינה. הממשלה ביקשה ממנו להפוך את הכנופייה שלו לאירגון שיגן על המדינה, וככה הם לא יכנסו לכלא." הוסיף. מה?
למה שיעשו דבר כזה? "זה מפגר." קבעתי. למה שיתנו לעבריינים לנהל את המדינה? "נכון, אבל סבא שלי הסכים. החברים שלו לא הסכימו והמשיכו בעינייניהם. באותו זמן הייתה לסבא שלי חברה. היא הייתה גם מהחבורה שלהם, אבל היא לא נעצרה. הוא רצה להקים איתה משפחה ולכן הסכים להצעה." אמר.
חייכתי. זה חמוד שהוא עושה את זה בשביל שיוכל להקים משפחה. "נו, תמשיך." אני מסוקרנת, אני רוצה לדעת עוד. "לבסוף החברים שלו נעצרו ונכנסנו לכלא, בזמן שהוא וחברתו מחפשים אנשים שיפעלו למען המדינה. ככה למעשה האירגון הוקם." תומאס סיים את דבריו.
"לא הבנתי למה זה אמור להשפיע על ההחלטה שלי." אמרתי. "את יודעת, חשבתי שאם תדעי שסבא שלי היה סוחר סמים זה ישפיע על הדעה שלך כלפיי." הסביר וצחקתי.
"למה את צוחקת?" תומאס שאל לא מבין. "אתה ממש חמוד אתה יודע?" שאלתי אותו. הוא הסתכל עליי מופתע ואז קלטתי מה אמרתי. איזה פאדיחות. "לא התכוונתי לזה ככה." אמרתי והסתרתי את פניי עם ידיי. הן בטח אדומות ממש.
תומאס בתגובה צחק. רק לשמוע את הצחוק שלו גרם לי לצחוק גם. יש לו את הצחוק הכי יפה ששמעתי. "עכשיו בנושא אחר," אמר לאחר שנרגע וגרם לי להביט בו. "אז מה אנחנו?" הוסיף ושאל.
הוא התקרב אליי, כך שישבנו אחד מול השני כמעט צמודים. "מה אתה רוצה שנהיה?" שאלתי אותו חזרה. אני יודעת מה אני רוצה, אבל עכשיו זה תלוי רק בו.
תומאס חייך אליי את החיוך המושלם שלו, זה שיכול לכבוש בשנייה. "מה את חושבת שאני רוצה?" שאל והזיז חתיכה מהשיער שלי לאחורי האוזן. היינו צמודים, והלב שלי דופק כל כך חזק. "מה שאני רוצה?" ספק שאלתי ספק אמרתי.
הוא גיחך וקירב את שפתיו לשלי. בקושי נשארו כמה סנטימטרים בינינו, יכולתי להרגיש את הנשימות שלו עליי. "אלינור, אני בבית!" נועה פתאום נכנסה הביתה וקטעה את הנשיקה שיכלה להיות.
התרחקנו אחד מהשנייה ושוב הסמקתי. זאת כבר הפעם השנייה שמישהו קוטע את הנשיקה שלנו, אני כבר מתחילה לחשוב שהגורל לא רוצה שנתנשק. "אוי, הפרעתי לכם?" שלאה לאחר שהתקרבה אלינו.
"לא נועה, לא הפרעת. בכל מקרה, אני צריך ללכת. תודה שהכנסת אותי." תומאס פנה לנועה וקם מהספה. אז ככה הוא נכנס. "בכיף, אני מקווה שעזרתי." ענתה לו. היא הסתכלה עליי וקרצה. גלגלתי את עיניי. היא יכולה להיות לפעמים ממש קרצייה. "ביי נועה. נתראה אלינור." אמר לשתינו ויצא מהבית.
"נו אז מה קרה?" נועה שאלה והתיישבה איפה שתומאס ישב. "למה הגעת עכשיו?" זרקתי עליה כרית. "מה?" נועה שאלה כלא מבינה. "כמעט התנשקנו, ואם לא היית מפריעה היינו מתנשקים." האשמתי אותה. נועה התחילה לצחוק וזרקתי עליה שוב כרית.
"זה לא מצחיק." אמרתי לה. "טוב לא נורא, יהיו לכם עוד הרבה הזדמנויות. ועכשיו לנושא אחר, למי יש עוד שבוע יום הולדת שבע עשרה?" אמרה. רציתי להרוג אותה כשאמרה זאת. לאחר ששאלה הסתכלתי עליה תוהה למי. "סתומה, לך יש יום הולדת עוד שבוע." אמרה לאחר שהבינה את המבט שלי.
אוי, נכון. אני אשכרה עוד שבוע בת שבע עשרה. "איך את יכולה לשכוח את היום הולדת שלך?" נועה שאלה כלא מאמינה. "לא יודעת." עניתי והיא גיחכה. "טוב, אני הולכת לישון, אני עייפה מכל היום הזה. לילה טוב." הוספתי ועליתי לחדרי. "לילה טוב!" צעקה לי מלמטה. נשכבתי על המיטה עם חיוך גדול שפרוס על פניי, ונרדמתי.
_____
טוב, גם את הפרק הזה חילקתי לשניים. בהמשך היום יעלה החלק השני.
YOU ARE READING
Little serving & Fake boyfriend
Romansa"אוקיי... אתה מבין?" הסתכלתי עליו במבוכה. "אהה." הוא ענה. "אז תעזור לי?" אני מקווה שהוא לא יצחק עליי. "כן, אני אעשה את זה," הוא עצר לרגע והסתכל עליי בחיוך ממזרי. "אבל אני רוצה משהו בתמורה לכך." "מה?.. מה זאת אומרת משהו בתמורה?" שאלתי אותו בחשש והוא...
