קוטלת מוצצי הדם

קוטלת מוצצי הדם- פרק 21

עלינו במדרגות מבולבלות והחלפנו לבגדי ספורט.
טייץ+חולצת בטן.
לא החלפנו מילה ,נסינו לעכל את מה שקרה כאן.
"את יודעת? אם באמת אלו החיים שאנחנו אמורות לחיות,אז נחייה אותם כאילו אין מחר.."אמרה ג'ן ושברה את הדממה.
"את יודעת מה? את צודקת..אף פעם לא רציתי להיות נורמאלית,תמיד חיפשתי את האקשן."אמרתי
"אז קדימה בואי נרד למטה ונעשה את הכי טוב שאנחנו יכולות!"אמרה ג'ן מלאת המוטיבציה.
ירדנו למטה.
ועמדנו בגינה
"איפה הם?"שאלה
פתאוםם בום מישהו קפץ עליי מאחור אחז את ידיי
ניסיתי להשתחרר אבל אחיזתו היתה חזקה.
נגחתי בו עם הראש והצלחתי לשחרר יד אחת.
הסתובבתי אליו ובעטתי בו הוא מעד אחורה,איבד את שיווי משקלו וניצלתי את זה.
הפלתי אותו לקרקע.
ישבתי עליו תופסת את זרועותיו מעל ראשו.
"למה אתה תוקף אותי אלכס?!"אמרתי מתנשמת
"האימון התחיל"אמר וחייך.
"אידיוט." אמרתי ,קמתי ממנו והסתובבתי לראות איפה ג'ן,היא לא היתה.
פתאום בשנייה הגעתי לעץ שהיה 10 מטרים לפניי.
אלכס הצמיד אותי אליו וידיי היו מעל ראשי
"מה אתה עושה?!"
"בחיים אל תפני את גבך לאוייב!
במיוחד אוייב שמהיר בצורה מדהימה! וחזק בהרבה ממך." חייך חיוך מתנשא.
"אל תחמיא לעצמך יותר מידי" אמרתי ובעטתי במקום הרגיש שלו.
הוא התקפל
"אוי זה נראה כואב" אמרתי והחזרתי לו חיוך מתנשא
הוא עצר את נשימתו.
הסתכל עליי
"למה שם? למה?"אמר בזמן שהזדקף ונשם נשימה עמוקה.
גלגלתי את עיניי
*****
*נק המבט של ג'ן*
עמדתי ופתאום הרימו אותי כמו כלה הסתכלתי וזה היה טיי.
הוא התחיל לרוץ הוא היה כל כך מהיר!
כמו מכונית מירוץ.
הגענו לחלק מהיער.
ספסל.(כמו בתמונה)
ומולו ורדים,לבנים ואדומים.
"להיסטוריונים יש כוחות גדולים,זאת מתנה..
הם יכולים לראות כל זיכרון קטן כל דבר שהאדם או החפץ עברו,מהשנייה שנוצרו.
והיום יקירה אנחנו הולכים לעבוד על זה איתך.
במקום שיש בו כל כך הרבה זיכרונות במיוחד שלי." אמר טיי
"אז איך אני עושה את זה?"
"בואי נתחיל עם הספסל.שבי עליו.
את אמורה להתחבר אליו,תעצמי עיניים ותגעי בו."
ישבתי על הספסל,עצמתי עיניי ונשמתי נשימה עמוקה.
ואז.....
המשך בפרק הבא*טםטםטם*