קוטלת מוצצי הדם

פרק 38

"אני הולכת למות.."
"לא את לא! אל תגידי את זה!" הרים את קולו.
"אני מצטערת."
"על מה?"
"על הבחור ההוא.."
"עזבי שטויות."
האוויר שלי מתחיל להגמר ואני נורא חלשה.
זהו?
זה באמת נגמר ככה?
אני משתעלת דם.
הרמתי את ידי בקושי אל הלחי שלו וליטפתי אותה.

והגעתי למקום אחר.

אל הספסל הוא ישב ובכה בגלל אנה תחושת עצבות וכאב עטפה אותי הרגשות שלו עברו אליי.

הוא קם וחוזר הביתה שם מחכה לו אבא שלו שיכור תחושת הפחד עוברת אליי
הוא מתחיל להכות אותו עם החגורה
מצליף פעם אחר פעם.
הגב שלו מכוסה דם,הוא לא מגיב.
רק עוצם את עיניו בחוזקה.
"לא! דיי תפסיק!!" אני צועקת ובוכה
אבל הם לא רואים או שומעים אותי.

אנחנו בחדר שלו הוא כל כך בודד,חסר תקווה.
קשה לי לראות אותו ככה ,החיים הקשים שהוא עבר.

הוא יוצא מהבית ואני יוצאת אחריו.
היום שהגעתי לכאן..
הוא מסתכל עליי דרך החלון ואני מרגישה את הסומק בלחיו ואת הלב שלו שדפק כל כך מהר.
הוא הוציא אותי מהרכב בעדינות ובחן את פניי.

הימים בבית עוברים והדופק שלו גבוה בכל פעם שהוא רואה אותי.
לא ידעתי שאני משפיעה עליו ככה..

ליל השינוי
הוא יושב ליידי והוא מתוח.
הלב שלו פועם מהר ואז גל של אומץ עוטף אותו והוא מנשק אותי.
חייכתי
הרגשתי הפרפרים בבטן,האושר,האהבה..

התחושה הזאת נעלמה.
הוא ביער רץ וצועק את שמי.
"ג'ן! אני אוהב אותך בבקשהה איפה את?"
פחד, דאגה, כעס.
הוא אמר שהוא אוהב אותי.
"גם אני אוהבת אותך" לחשתי מודעת לזה שהוא לא שומע אותי.

הקטע נחתך והגענו למסיבה.
הוא עמד מהצד והסתכל עליי,הוא חשב על מה שהוא אמר בשירותים..
מה הוא אמר בשירותים?
ניסיתי להזכר וזה הכה בי כמו מכת חשמל.
"חברה שלי.."
*אני כל כך מפגרת*
*איך עשיתי לו את זה?!*
תפסתי את ראשי עם ידיי.
אני מרגישה כאב חד בחזה ותחושות כעס וקנאה באות אחריו.

חזרנו ליער הוא יושב על הרצפה ואני בזרועותיו.
הוא פוחד ומאשים את עצמו.
הכאב שלו כל כך חזק,
אף פעם לא כאב לו ככה.
"אתה לא אשם בכלום!" צעקתי
*איך אני חוזרתת??*
עצמתי עיניי
התרכזתי

חזרתי אליו.
הכל כל כך כואב היד שלי נושרת מהלחי שלו.
אני אוספת את מעט הכוח שנשאר לי כדי להגיד לו שאני אוהבת אותו.
"אני..אני..או.." העייפות תקפה אותי
והכל השחיר..
"ג'ן! לא.. אל תעזבי אותי.."
*לאלאלא!*
*קדימהה תתעוררי כבר!*
*אני לא יכולה למות!*
*לא עכשיו!*

*הצבעות ותגובותת*