קוטלת מוצצי הדם

פרק 64

היא התחילה ללחוש משהו שנשמע כמו כישוף.
*מה לעזאזל היא עושה?*
היא מלמלה את אותו המשפט שלוש פעמים עד שלפתע יצא אור מהתמונה,לקחתי צעד לאחור.
האור נחלש ושם עמד טיילר "מה עשית?" שאלתי מבולבלת וכועסת שגררה את טיילר לעולם הזה. האם היא עד כדי כך אנוכית?
היא נראתה זוהרת.
טיילר עמד והסתכל על נקודה רחוקה "את יודעת? אם לא תכנסי אכניס אותך בכוח!" צעק למישהו שנמצא רחוק ממנו.
מה הוא עושה?? עם מי הוא מדבר??
הוא התחיל לרוץ,"יש לך שלוש שניות לקום" אמר כשהסתכל אל נקודה נמוכה ממנו.
לא היה שם כלום. הוא התכופף להרים משהו ופתאום ג׳ן הופיעה על גבו.
פי נפער... היא צוחקת ומכה את גבו שיעזוב אותה,הוא מתחיל לרוץ בחזרה. זה היום בים,הם לא אמיתיים,הם...הולוגרמות?
הסתכלתי על לילה וההולוגרמה פסקה.
"הוא נראה כל כך מאושר.."
"הוא מדבר עליכם הרבה.. הוא אוהב אתכם כל כך" אמרתי והם חייכו אליי.
"אני ארד למטה לבדוק מה עם ג׳ון" אמרתי ויצאתי מהחדר.
ירדתי במדרגות וראיתי שכולם יושבים בסלון.
"בואי לילי תצטרפי אלינו" אמרה אליסון
אלכס פינה לי מקום והתיישבתי ליידו,הוא שם את זרועו סביבי.
"אלכס סיפר לנו מה עברתם,אני כל כך מצטערת." אמרה אליסון
"אין לך על מה להצטער" אמרתי
"אנחנו צריכים לחשוב על תוכנית,אתם חייבים לצאת מפה" אמר ג׳ון.
"עברתם מספיק היום,אתם צריכים לנוח" אמר ג׳ונתן
"כן,בואו ואראה לכן איפה תשנו" קמה אליסון.
קמנו אחריה תשושים.
עלינו במדרגות ובזמן הזה ההורים של טיי ירדו אל הסלון.
היא הראתה לנו איפה המקלחות ואיפה החדרים שלנו.
הודנו לה והיא ירדה למטה.
"אני לא מצליחה להפסיק לדאוג לג׳ן וטיי" אמרתי בזמן שהורדתי את נעליי המכוסות בבוץ. "גם אני,אל תדאגי אני בטוחה שהם מסתדרים. הם זוג חזק" אמר ושטף את פניו במים חמים.
"אני מקווה" אמרתי
הוא הלך להתקלח במקלחת השנייה,סגרתי את הדלת.
והתחלתי לפשוט את בגדיי המלוכלכים והרטובים.
נכנסתי אל המקלחת ופתחתי את הברז,נתתי לזרם המים החמים לשטוף את פניי,את דאגותיי.
צפיתי בכל הלכלוך נשטף ממני.
כשסיימתי התעטפתי במגבת ויצאתי אל החדר שלי,ראיתי בגדים נקיים על המיטה.
טייץ וחולצה ארוכה,צמודה בצבע בורדו השתלבה יפה עם השיער האדמדם שלי.
התלבשתי וישבתי במיטה,המצעים הרגישו כל כך נעימים ורכים.
-דפיקה בדלת-
"כן?" שאלתי והדלת נפתחה,אלכס נכנס לחדר.
חייכתי כשראיתי אותו,שיערו פרוע אחרי שניגב אותו במגבת. הוא כל כך יפה.
הוא התקרב אליי וחיבק אותי נשכבנו במיטה מחובקים,זה הרגיש טוב.. הרגשתי מוגנת וכל הדאגות והמחשבות שהשתוללו בראשי נרגעו.
הוא התרומם מעט והסתכל עליי "תודה" אמר
"על מה?" שאלתי "על שלא ויתרת עליי,קפצת והצלת אותי. למרות שידעת שיכול להיות שלא תחזרי" אמר וליטף את פניי.
נשקתי אותו וחיבקתי חזק.
"לך לישון" אמרתי ושחררתי את החיבוק. הוא חייך וקם. "את יודעת איפה החדר שלי" אמר וסגר את הדלת אחריו.
התכסתי בשמיכה ובשנייה שהנחתי את ראשי על הכרית נרדמתי.
קול חריטה צורם נשמע בכל החדר,זה כואב כל כך! זה בתוך הראש שלי! אני צורחת מכאב. אני פוקחת את עיניי וכל מה שאני רואה סה את העיניים האדומות שלו ואת עור התנין!
"אני חושב ששכחת ממני" שמעתי את קולו המעוות.
הרגשתי כאב חד בבטן כאילו חותכים לי אותי.
והראש שלי! הוא עומד להתפוצץ.
"דייי!!!" אני צורחת את האוויר הריק.
ואז הכאב מפסיק אני מרגישה כאילו אני נמצאת על ענן,הכל מעורפל ואני שומעת קול רך של אישה,לוחש דברים שאני לא מבינה.
"לילי...לילי...תתעוררי!" אני שומעת קול מוכר מהדהד בראשי.
"אני מנסה" מלמלתי,אני מנסה לפקוח את עיניי שוב ושוב. ואז אני מרגישה שתי ידיים עדינות מונחות על ראשי ויד של גבר מלטפת את פניי. המגע לא מוכר. לבסוף אני פוקחת את עיני ורואה את ג׳ון מולי מלטף את פניי.
אני מזנקת מהמיטה ורצה אל זרועותיו של אלכס.
"אלכס הבטן שלי..." אמרתי ורגליי הפסיקו לתפקד, נפלתי. אלכס תפס אותי והשכיב אותי על המיטה. הוא הרים את החולצה שלי שהייתה ספוגה בדם.
פניו התעקמו "תביאו לי משהו לנקות את הבטן שלה! מהר!" לילה חזרה עם מגבת ואלכס ניגב את הדם מהבטן שלי.
ועל הבטן שלי חרוטות שתי מילים "אני בא."

מצטערת שלא פרסמתי הרבה זמן..
*כוכבים ותגובות* :)