קוטלת מוצצי הדם-פרק 2

649 61 5
                                    

אין לי חברים,אני לומדת בבית.
אבא שלי אובססיבי לגביי ולא נותן לי לצאת מהבית בלי השגחה.
למרות שהצלחתי לנצח אותו כבר פעמיים בקרב מגע.
הוא בטוח שזאת אשמתו שאמא מתה,הוא היה שבור.
האשים את עצמו ותמיד היה אומר "אילו הייתי מפסיק עם העסק הזה היא יכלה להשאר בחיים,רצחתי אותם והם באו לנקום בי והרגו אותה במקום! זה היה צריך להיות אני.."
והוא צודק.
זה באשמתו.
המבט הטוב שלה,החיוך החם שלה והריח הממכר שלה נלקחו ממני!
הגיע הזמן לצוד כמה מוצצי דם.

סגרתי את היומן ולבשתי:
גופיה שחורה עם ריצ'רץ' בצבע זהב(מחשוף)
מעיל עור שחור
גינס קרעים
ומגפיים עם עקב מעור בצבע שחור.
וכמובן התיליון הכסוף של אמא שתמיד נמצא עליי.
לקחתי את המפתחות נכנסתי לאוטו ונסעתי לפי המפה
"לעזאזל למה אני כל כך מחורבנת בכיוונים האלו?!"
הדלקתי שירי מטאל ושמתי את המשקפיים.
אחרי שעה וחצי של נסיעה הגעתי למדבר
"לא מצאתם חור יותר גרוע מפה?"
יצאתי מהאוטו והתקדמתי לכיוון השומרים.
"יש תג?" שאל השומר בקול מזלזל
הוצאתי את התג והראתי לו
*אני בטוחה שיכולתי לסובב אותו על אצבע אחת* חשבתי לעצמי.
נכנסתי למבנה וראיתי שם מלא סוכנים,ציידים והאקרים.
"לילי! חיכינו לך"
"קולונל!"
שמחתי לראותו ורצתי לחבק אותו.
הוא היה "הדוד המגניב"
הוא קנה את החרב הראשונה שלי..
ואת האקדח אבל את זה לא מספרים לאף אחד..
"בואי אני רוצה שתכירי את השותפה שלך.."

קוטלת מוצצי הדםWhere stories live. Discover now