Anonymous - Niall H | Hebrew

פרק 73

נקודת מבט ג'סיקה

"but baby if you say you want me to stay i'll change my mind."

"ג'סיקה, תסתמי!"

"חצוף."

"תסתמי. בבקשה."

"יותר טוב."

הוא צחק ובלע אותי בחיבוק. ניסיתי לצאת מהחיבוק אבל האמת שאהבתי את ההרגשה של גופו עליי. 

"מוכנה ללכת?" הוא אמר והשאיר נשיקה על המצח שלי. אלוהים, כמה פאנפיקים קראתי עליו שהייתה שם סצנה כזאת, או כמה פנטזתי עליו מנשק אותי. ועכשיו אני חיה את זה, זאת הרגשה מדהימה.

"this time i'm ready to run!"

"ג'סיקה, אני נשבע אם עוד פעם אחת את עונה לי בשיר של וואן דיירקשן אני עוזבת בלעדייך!" נייל ניסה להיות רציני אבל חיוך נפלט מפיו.

"אתה לא עוזב אותי. " גיחחתי.

"ברור שלא, אני לא יכול." הוא צחק. "אבל הייתי צריך לגרום לך להפסיק."

" dont stop, doing what youre doing!" 

"ג'סיקה!"

"זה לא השיר שלך." חייכתי בגוואה ועזבתי את החדר שלנו, לא לפני שאני טופחת לעצמי על הכתף. יכולתי לשמוע את נייל צוחק מאחורה.

_

להפרד מהבנים לא היה פשוט בכלל.

כל אחד מהם חיבק אותי ואמר לי לחזור הכי מוקדם שאני יכולה, כי הם כבר מתגעגעים. אחרי זה הלב שלי הפסיק לפעום.

הנסיעה הביתה היה מאוד נחמדה, כלולה בכך שאנחנו שרנו בקולי קולות שירים. הייתי בטוחה שאני אאבד את הקול שלי.

בזמן האחרון הכל מרגיש כל כך נכון וטוב. כל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה לספר לנ' אבל אני אעשה את זה כשנגיע הביתה.

"רוצה לעשות עצירה?" נייל שאל. אנחנו קורבים - בדיוק נכנסו לשפילד אבל הסכמתי בכל מקרה כי אני אשמח להרוויח עוד כמה דקות לבד עם נייל.

נסענו עוד קצת והוא עצר, רץ לפתוח לי את הדלת.

"איזה ג'טלמן." גיחחתי.

"את כבר מודעת לזה, בייבי." הוא חייך ותפס בידי.

הוא קרא לי בייבי, אני לא מצליחה לנשום.

"אל תקרא לי בייבי, לוזר."

"הו, בייבי," הוא הסתכל עליי וחייך חיוך מכוון. "אני יודע שאת אוהבת את זה."

זה נכון.

התחלנו ללכת כשאנחנו מחזיקים ידיים, נייל לא נעצר למרות התלונות שלי. "אני לא אוהבת הליכות. זה לא הקטע שלי. במיוחד עליות." התלוננתי.

נייל צחק. "אז מה הקטע שלך? להיות בטוויטר כל היום להסתכל על כל צעד שלי ולצפות בסירטונים של הופעות, או מפגשי מעריצים וכו' של הבנים?"