יום ראשון, 23 באוגוסט:
עוד שבוע מתחילים הלימודים בקולג' ואני לא יודעת איך אני אעשה את זה בלי קייט. כל החופש לא יצאתי מהבית. בקושי אכלתי, בקושי ישנתי ולא אכפת לי שאני נראית זוועה.
לפני חודשיים איבדתי את קייט וכל יום זה כואב מחדש. אני בודדה יותר מכל בן אדם אחר. ניתקתי קשר עם החברים מבית הספר ולא הסכמתי לדבר עם המשפחה. החיים החברתיים היחידים שהיו לי הם עם אנשים זרים באינטרנט וגם זה בקושי.
הורים שלי ניסו לשלוח אותי לפסיכולוגים, תרפיסטים, ולרופאים אבל שום דבר לא הצליח לעזור לי או לעודד אותי. אני ממשיכה בחיים בלי משמעות. אני לא חושבת שאשרוד עוד הרבה בלי קייט.
"תאליה" אמא שלי נכנסה לחדר עם מגש ועליו אוכל.
הרמתי את מבטי מהמסך עליו התנגן סרט שלא ממש הקשבתי לו כי הייתי שקועה במחשבות "אני לא רעבה".
"לא אכפת לי" היא ענתה כמו תמיד "את תאכלי כי אני אומרת לך".
נאנחתי ולקחתי את המגש. מה הטעם להתווכח בכלל? לא אכפת לי. אני עושה מה שאומרים לי כמו בובה על חוט. התחלתי לאכול. לא מרגישה את הטעם.
ואז עצרתי.
בהיתי בפסטה. קייט אהבה את הפסטה של אמא שלי. היא לעולם לא תוכל לטעום אותה שוב. הנחתי את המגש ודחפתי אותו ממני, מרגישה איך הדמעות שוב זולגות לי על הפנים בלי שרציתי. נמאס לי. קמצתי את אגרופי ברעד. למה היא עשתה לי את זה? למה היא עזבה אותי? היה לה כל-כך קשה בחיים שהיא העדיפה את המוות על פניי?
ניסיתי לדחוף את המחשבות אבל הם דפקו לי בתוך הראש. כל הזמן הזה ניסיתי להפסיק לחשוב עליה כי זה לא יעזור. זה לא יחזיר אותה. וזה רק יכאב יותר. אבל רציתי להבין. רציתי לדעת מה באמת גרם לה להתאבד. אולי אם אני אבין אותה, אני אסלח לה.
אני מרגישה כאילו אני רבה איתה בפעם הראשונה. אני פגעתי בה כשנתתי לה ללכת והיא פגעה בי כשעזבה והשאירה אותי לבד.
אבל בחיים לא נוכל להשלים.
---
"Another day, the walls are built to keep me safe
I can't escape, it's too late"
("Invisible" - 5sos)
YOU ARE READING
Jet Black Heart // Hebrew
Fanfictionלה יש עצב, בדידות, געגוע, דיכאון, חששות, תסכול, כעס, חרדה, שברון לב, דאגה, פחד, וכאב. לו יש סיכוי. *** 5sos (Ashton) + Pierce The Veil fanfic
