יום שני, 6 באוקטובר:
חיכיתי לדקה האחרונה של השיעור ובדיוק כשהיא עברה זרקתי את התיק שלי על כתף אחת ורצתי החוצה.
קיוויתי שאשטון יגיע מוקדם. הוא לא למד איתי באותו שיעור אחרון לכן לא ידעתי בדיוק איפה הוא.
כשהגעתי לספסל הופתעתי לראות את אשטון כבר יושב שם ומחכה, אבל לזה בכלל לא ציפיתי.
מייקל עמד לידו, מפטפט בקול.
מה הוא עושה כאן?
"תאליה" אשטון נופף לעברי מאחורי גבו של מייקל.
"היי" הנהנתי בעצבנות.
"כולם כאן?" היימי צץ מאחורי, שוב מקפיץ אותי.
"כן, אנחנו באים" מייקל חייך.
"אנחנו לא באים לשומקום" אמרתי בשקט "רק אני ואשטון."
"ואני לא?" מייקל עטה הבעה נעלבת.
"תאליה, מייקל הוא חבר, ואני ממ- אני סיפרתי לו בקיצור לאן הולכים ו-"
"אשטון" סיננתי בשיניים חשוקות "אני סמכתי עלייך שתדע לשמור סודות-"
"היי לא באתי לכאן כדי להיתקע בין הוויכוחים שלכם" היימי הרים ידיים "אתם באים או לא?"
"אני מצטער, תאליה" אשטון הניח יד על כתפי.
נערתי את ידו מעלי "לא משנה, בואו" כבר לא היה טעם להתווכח אבל עדיין כעסתי על אשטון. לא הכרתי את מייקל ולא רציתי לשתף אותו בשום חלק מהסיפור הזה.
היימי הוביל אותנו למכונית שלו, מרצדס שחורה ומבריקה.
נדחסתי במושב האחורי בין מייקל ואשטון, מנסה להצטמק במקומי.
"אז לאן אנחנו נוסעים בעצם?" שאלתי.
היימי הביט בי דרך המראה הקידמית ברכב "לבית של טוני" הוא חייך. פתאום שמתי לב לגומות העמוקות בלחיו שעיצבו את פניו. החיוך שלו היה צעיר ושובב במקצת. הוא לא היה נראה גדול ממנו בהרבה.. אולי בסוף שנות העשרים לחייו.
מצאתי את עצמי שוב מחייכת חיוך קטן. תפסיקי. הורדתי את החיוך מהפרצוף. אין שום דבר שמח. אין שום דבר בעולם שראוי לחיוך שלי.
---
"And I can't stand the pain
And I can't make it go away"
("Untitled" - Simple Plan)
YOU ARE READING
Jet Black Heart // Hebrew
Fanfictionלה יש עצב, בדידות, געגוע, דיכאון, חששות, תסכול, כעס, חרדה, שברון לב, דאגה, פחד, וכאב. לו יש סיכוי. *** 5sos (Ashton) + Pierce The Veil fanfic
