Jet Black Heart // Hebrew

22

היימי חזר הביתה מאוחר. הוא התיישב על הכורסה בעייפות, זרועותיו נופלות על המסעד. הוא בהה בטלויזיה הכבויה שמולו, חושב על היום שעבר.
הוא באמת שמח שיכל לעזור לטוני ותאליה בכתיבת הספר. זה היה מסע מעניין ומרגש והוא לא מתחרט על החלק שלקח בו.
הוא גרר את התיק שלו אל ברכיו והוציא משם עותק יחיד של הספר שניתן לו במתנה.
הוא הסתכל על השעון. 11:32.
רק כמה דקות; הוא הבטיח לעצמו.
הוא שקע בכורסה כדי למצוא את התנוחה המיטבית והתחיל לקרוא.

מייקל לא הצליח להירדם. היה לו חם בחדר והוא בכלל לא היה עייף. הוא העיף את השמיכה מעליו והתיישב על קצה המיטה. הכל היה שקט. הוא לא רצה להעיר אף אחד. אבל גם לא רצה לחזור לישון.
הוא הרים מהרצפה את הספר שניתן לו היום במתנה. הספר שהם כל-כך השקיעו עבורו.
הוא הפך אותו בין ידיו. בדרך כלל מייקל לא קורא ספרים שהם לא מדע בדיוני, אבל הספר הזה עניין אותו.
הוא נשכב על הבטן במיטה כשהספר על הכרית לפניו והתחיל לקרוא.

טוני גמר לדבר על חברה שלו בטלפון. היא הייתה גאה בו. היא גרמה לו לחייך.הוא סגר את הטלפון וחזר לחדר שלו, אוסף בדרכו כמה חפצים שתעו ממקומם ומחזיר אותם לסדר.
הוא התיישב מול השולחן המוכר שלו, יודע בדיוק מה הוא הולך לעשות. הוא לקח מהמדף את הספר. הספר שהוא כתב. הוא בחיים לא האמין שיכתוב ספר, אבל החיים תמיד מפתיעים. שום דבר לא צפוי.
הוא הסיט את השיער מעיניו, התרווח בכיסא והתחיל לקרוא.

תאליה הייתה מאושרת. משהו ביום הזה היה בלתי מציאותי אבל היא אהבה את זה. הלב שלה עדיין דפק במהירות והדם זרם בעורקיה במרץ. היא הרגישה שהאנרגיה שהצטברה במשך כל השנה האחרונה מתפרצת בבת אחת. היא ניסתה להירגע, לעצום עיניים ולהירדם, אבל מהר מאוד ויתרה על הרעיון. הראש שלה היה יותר מיידי רועש ממחשבות והלב שלה גועש מרגשות.
היא יצאה מהחדר שלה ועברה בסלון, פותחת חלון, נושמת עמוק ומסתכלת בכוכבים. כל-כך הרבה כוכבים. כל-כך הרבה מחשבות.
תאליה נאנחה והתיישבה על הספה. היא הרימה לידה את העותק מהספר החדש שנח על המושב לידה.
בכל מקרה אין לה משהו אחר לעשות עכשיו, היא משכה בכתפיה, קיפלה את רגליה תחתיה בכרבול והתחילה לקרוא.

אשטון ישב במושב האחורי במכונית, הארי נוחר לידו ואבא שלו נוהג. המסיבה נגמרה והם סוף סוף היו בדרך הביתה. אמא ולורן נשארו לישון אצל סבתא כי החליטו שדרושה להם מנוחה. לאשטון לא היה אכפת.
הם טסו במורד הכביש החשוך. אביו היה שקט ואשטון התחיל להשתעמם.
הוא הוציא מתיקו את העותק מהספר שקיבל. הספר שהוא היה חלק ממנו. כל חייו חלם לכתוב ספרים, אבל הוא לא ציפה שזה יקרה כל-כך מהר. הוא חייך לעצמו. הוא מגשים חלומות. החיים שלו מושלמים.
הוא עיגן את הספר בין ידיו והתחיל לקרוא.

אבל אחרי שני עמודים משהו עצר אותו.

---

"It's not so perfect as it seems
And we were meant for better things
Than giving up on love
Than giving up
When giving up is not so perfect as it seems
And we were meant for better things
Than giving up on love
When giving up was never good enough"
("No so perfect" - Johnnie Guilbert)