Jet Black Heart // Hebrew

17

יום שני, 20 באוקטובר:

גמרתי לענות על כל השאלות שזכרתי ממה שאשטון דקלם אתמול והגשתי את המבחן. אני לא אקבל מאה, אבל אני דיי בטוחה שגם לא אכשל. אני מקווה שאשטון גאה בי.

יצאתי מהכיתה וכמעט נתקעתי בהיימי.

"היי" הוא קפץ הצידה "בדיוק חיפשתי אותך" הוא חייך אלי.

"ממ אוקיי" מלמלתי.
עקבתי אחריו לאורך המסדרון עד שהגענו לקצה, שם היה קצת שקט.

"טוני דיבר איתי" היימי הסביר "ויש לו מה לומר לכם, אז הוא רוצה שתבואו לבקר שוב."

"אנחנו -ממ זה בסדר, אני חושבת" למה לעזאזל אני לא יכולה לדבר נורמלי כשאני לידו?

"תרצו לבוא היום?" הוא שאל "אני יכול להסיע אתכם" הוא חייך בנדיבות.

"כן, זה בסדר" חייכתי חיוך קטן "תודה."

היימי חייך וזקר את אגודלו "מעולה!" הוא יישר את חליפתו על הכתפיים הרחבות "אז נפגש בסוף היום."

הנהנתי וחייכתי, לא יודעת מה לומר. לעזאזל.

"להתראות בינתיים" הוא נופף לי והלך.

נופפתי, מחייכת.
עכשיו מה שנשאר לי לעשות זה לחכות לסוף היום.

~~~

טוני הפתיע אותי וחיבק אותי כשהגעתנו "כנסו" הוא החווה בידו. נכנסתי ואחרי אשטון והיימי שבאו גם הפעם.
התיישבנו על אותה הספה, היומן של קייט נח על השולחן לצד כוס קפה, דף ועט.

טוני תפס את המקום בכורסה מולי, הוא הרים את היומן ושיחק בו בין ידיו "קראתי את כולו" הוא אמר.

"רוצים דוריטוס?" היימי פתח ברעש חבילה ומילא את פיו.

"היימי" טוני גלגל את עיניו "זה לא הזמן עכשיו" הוא חייך במבוכה.

צחקקתי בשקט ואז עצרתי את עצמי, אבל אם לומר בכנות, התחשק לי קצת דוריטוס.

"סליחה" היימי צחק "תמשיכו בשלכם, אני לא אפריע."

כשטוני המשיך לדבר ראיתי בזוית העין את אשטון ומייקל מושיטים ידיים לחטיף.

"תאליה" טוני דיבר לאט "החלטתי שאני רוצה לכתוב ספר על קייט" עיניו הרכות הביטו בי "ואני צריך את העזרה שלכם."

לכמה רגעים היה שקט. שמענו רק את הרשרושים של מייקל לועס.

"תאליה" קולו של טוני נשבר מעט "אני יודע שזה יהיה לך קשה, וגם לי זה קשה, אבל -יש כל כך הרבה מה לכתוב, ואני חושב שהיא הייתה שמחה אם היא הייתה יודעת את זה."

"אני מסכימה" אמרתי בשקט. זה יהיה כמו דרך להחיות אותה מחדש. להראות שאינה עזבה אותי לגמרי.
למרות שטכנית היא כן. קול קטן הרגיז באחורי מוחי, אבל דחפתי אותו. אני רוצה לעשות את זה.

"אנחנו נעזור" אשטון אמר ברצינות.

טוני חייך "תודה שאתם זורמים עם הרעיונות שלי" הוא שפשף את ידיו "פחדתי שתסרבו."

"אמרתי לך שהם יסכימו" היימי חייך והניד בראשו "אני מוכן לעזור בלתת טרמפים" הוא קרץ וצחק, מייקל ואשטון מצטרפים לצחוק.
ניסיתי לצחוק גם, קצת, למרות שזה קשה.
אני גם רוצה להיות קלילה כמוהם, לזרום, לעוף ולהנות. לא להרגיש כמו אבן ששוקעת בים.
אני רוצה להיות חופשיה.
אני מנסה.

---

"It's like happiness just wasn't meant for me"
("I don't wanna be sad" - Simple Plan)