Jet Black Heart // Hebrew

26

יום ראשון, 14 בדצמבר:

ישבתי לבד בסוף הכיתה, מחכה שהשיעור יגמר.
למרות שזה היה שיעור של היימי לא הצלחתי לגרום לעצמי להקשיב.
החזקתי את הראש בין שתי ידיי, עיני עצומות, מנסה לגרום לעצמי פשוט להפסיק לחשוב.
אם אתה חושב עמוק מיידי אתה טובע.
הנחתי את הראש על השולחן בעייפות, בזמן האחרון אני שוב לא מצליחה להירדם בקלות בלילה.

~~~

"תאליה" שמעתי את הקול של היימי קורא לי.

קפצתי בבהלה. מצאתי את עצמי ואת היימי לבד בכיתה. נרדמתי. כולם כבר הלכו חוץ ממני.

"היי ממ מצטערת, לא התכוונתי להירדם בשיעור" אמרתי במבוכה, נזכרת שהוא בסך הכל המורה שלי.

"זה בסדר, אני לא כועס" הוא חייך והתיישב לידי "גם אני עייף."

הנהנתי בהבנה.

"הכל בסדר?" הוא שאל פתאום.

"כן -כאילו, בערך" נאנחתי "אני פשוט דואגת לאשטון."

היימי כיווץ את מצחו "מה איתו?"

משכתי בכתפי בייאוש "הוא פשוט לא מתאושש, מסרב לחזור למציאות, מסרב להמשיך הלאה."

"מזכיר לך מישהו במקרה?"

"אוךך היימי אני יודעת שזה בדיוק איך שאני התנהגתי וזה רק גורם לי להרגיש גרוע יותר! אני יודעת איך זה מרגיש בפנים" ניגבתי דמעות מהפנים "ואני לא רוצה שהוא ירגיש כזה נורא, אוף" פכרתי את פניי בידי.

"היי תאליה, אני מצטער" היימי אמר בזהירות.

עדיין לא הרמתי את עיניי.

פתאום הרגשתי בידיים חזקות סביבי. היימי משך אותי לחיבוק, מלטף את שערי בעדינות "אל תדאגי, תאליה, את תראי שכמו שאת מתאוששת, גם אשטון יתאושש, אולי זה יקח זמן, ואולי זה ידרוש הרבה השקעה, וזה ידרוש מאשטון להיות אמיץ כמוך, אבל בסוף הוא יצליח לחזור לעצמו."

השענתי את ראשי על חזהו של היימי כשהוא ממשיך ללטף את גבי "אנחנו לא נוותר על אשטון כמו שהוא לא ויתר עליך, אל תדאגי, הכל יהיה בסדר."

לא רציתי לעזוב את היימי. הרגשתי כל-כך בטוחה לידו. כל-כך מוגנת.
"תודה" לחשתי לו והתרחקתי מעט "מצטערת שככה נפלתי עלייך."

"זה בסדר, אני כאן בשבילך לכל צרה" היימי קם וטפח על כתפי "אל תתני לעולם לנצח אותך" הוא חייך אלי חיוך מעודד.

ניסיתי לחייך אליו חזרה. מה הייתי עושה בלעדיו?
אני לא רוצה להודות בזה אפילו ביני לבין עצמי, אבל אולי אני מאוהבת. רק אולי. אוקיי, אולי באמת.

---

"I want to breathe you in like a vapor
I want to be the one you remember
I want to feel your love like the weather
All over me, all over me"
("Vapor" - 5 Seconds Of Summer)