יום שלישי, 9 בספטמבר:
בימים הבאים באתי לשיעורים כמו רובוט. לא שמעתי. לא דיברתי. לא ראיתי. לא היו לי חיים. רוב הפעמים פשוט ישבתי ובהיתי במורים בלי להקשיב או שציירתי את הרגשות כשהשיער השחור שלי מסתיר את האוזניות שתקועות לי באוזניים.
אשטון נדבק אלי ותמיד התיישב ליידי. הוא ניסה לדבר איתי. הוא היה יותר מידיי נחמד. יותר מידיי שמח כל הזמן. עניתי לו בנהמות ומלמולים. כמה שפחות לדבר. כמה שפחות להתחבר לאנשים. עדיף לא להתקרב. כך לא תפגע כשהם יעזבו. אני לא צריכה אף אחד. טוב לי לבד.
"למה את כאן?" אשטון פנה אלי וקטע את מחשבותי.
איזו שאלה מהותית "מה?"
"למה את כאן?" הוא חזר ושאל.
שיעזוב אותי "לא יודעת".
"מה זאת אומרת 'לא יודעת'? מה את רוצה לעשות כשתיהי גדולה?" הוא המשיך.
למות "לא יודעת" מלמלתי בלי להרים את פניי.
"אני רוצה לכתוב ספר על איך לחיות נכון" אשטון קרא, יכולתי לשמוע חיוך בקולו גם שלא הסתכלתי עליו.
רק שיסתום "מה שתגיד" נהמתי.
"ואת יודעת מה הכי חשוב?" הוא קפצץ במקומו, כולו מלא אנרגיה.
לא אכפת לי "ממ.."
"אוכל" הוא עצר לרגע ואז אמר בקול נכאים "ששכחתי בבית".
לא עניתי. המשכתי לקשקש על הדף שמולי למרות שכבר כמעט לא נשאר בו מקום.
"יש לך אולי אוכל? אני ממש רעב" אשטון שאל, מתחנן.
באמת? עכשיו? הרמתי אליו את עיניי והוא תקע בי מבט של כלבלב מסכן. לא אכפת לי. בכל מקרה לא מתחשק לי לאכול. הוצאתי את הסנדוויץ' מהתיק והנחתי מולו.
"יאיי תודה!" הוא צעק ועל פניו חיוך ענקי. הוא הרים את הסנדוויץ' כאילו הוא הדבר הכי מושלם בעולם ונישק אותו "את הבן-אדם הכי טוב בעולם!" הוא צחק בשמחה.
גלגלתי עיניים.
אני ממש לא.
---
"Cause we lost it all, nothing last forever,
I'm sorry I can't be perfect"
("Perfect" - Simple Plan)
YOU ARE READING
Jet Black Heart // Hebrew
Fanfictionלה יש עצב, בדידות, געגוע, דיכאון, חששות, תסכול, כעס, חרדה, שברון לב, דאגה, פחד, וכאב. לו יש סיכוי. *** 5sos (Ashton) + Pierce The Veil fanfic
