יום רביעי, 24 בספטמבר:
ישבתי במקום הקבוע שלי בסוף הכיתה, מתעלמת מכולם כי לא אכפת לי מהם.
"הנה את" אשטון הוציא לי את האוזניות מהאוזניים והשתיק את הצרחות "באת" הוא חייך אלי.
הנהנתי, מתופפת בעצבנות באצבעות על הברכיים.
"רציתי שתפגשי את מייקל" הוא אמר ולפני שהספקתי לומר שאני לא רוצה הוא כבר צעק למייקל לבוא.
"היי תאליה, אני מייקל ואני הרבה יותר מגניב מאשטון" הוא דחף אותו.
גלגלתי עיניים. מייקל היה גבוה עוד יותר מאשטון והשיער שלו היה צבוע באדום עז. הוא לבש חולצה ירוקה וסקיני ג'ינס. במבט ראשון קלטתי שמייקל הוא ההפך ממני; אני יושבת בשקט, לובשת שחור, מנסה להתחבא מעצמי, והוא כולו צבעוני ומתלהב, חסר דאגות, הרפתקן ושמח. השמחה גלשה ממנו באנרגיות.
איך הם יכולים להיות כל-כך שמחים בעולם כל-כך קודר? תהיתי לעצמי כשבהיתי בו ובאשטון.
"והנה אליל הסקס הגיע" שמעתי את אשטון לוחש לי כשהתיישב לידי.
הרמתי את מבטי בדיוק כאשר המורה החדש התחיל לדבר "שלום, אני היימי פרסיאדו, אבל אתם יכולים פשוט לקרוא לי היימי" הוא חייך חיוך מלא שיניים והשיער שלו קפצץ והזדקר לכל מקום אפשרי.
השיעור היה על טקסטים לשירים והוא לימד בו בעיקר את הבסיס אבל בכל זאת הייתי מרותקת. זה היה השיעור הראשון שבאמת הקשבתי, שבכלל שמתי לב מה קורה סביבי, אני לא בטוחה למה.
היימי היה קופצני ומלא מרץ, אבל יכולתי לראות שמתחת לקליפה היה לו עולם פנימי מלא ומעניין.
הלוואי שגם אני הייתי יכולה להיות כל-כך שמחה. אבל אני לא. ואני לא אהיה. אני גרמתי לקייט למות. אשמתי. אשמתי. אשמתי.
לא שמתי לב ששקעתי במחשבות עד שאשטון הבהיל אותי כשלחש לי "מישהי מאוהבת?" בקול נמוך.
דחפתי אותו במרפקי ועשיתי פרצוף. אני לא רוצה להתאהב באף אחד, כי הם בטח יעזבו אותי כמו שקייט עזבה אותי. ואני לא אתן לעוד מישהו לשבור אותי, קמצתי את אגרופי.
אני רק רוצה שוב להיות שמחה.
---
"Cause I’m not the person that I want to be"
("Back and forth" - State Champs)
YOU ARE READING
Jet Black Heart // Hebrew
Fanfictionלה יש עצב, בדידות, געגוע, דיכאון, חששות, תסכול, כעס, חרדה, שברון לב, דאגה, פחד, וכאב. לו יש סיכוי. *** 5sos (Ashton) + Pierce The Veil fanfic
