Jet Black Heart // Hebrew

19

הפרק מוקדש ל ofir-oren ❤

יום שבת, 23 בנובמבר:

"היי אנחנו מחכים לך" אשטון אמר לי בפלאפון וניתק.

אנחנו?
סוף השבוע הגיע ואשטון הבטיח שייקח אותי למקום נחמד. חשבתי שנהיה רק אני והוא... אבל למי הוא התכוון באנחנו? גם מייקל בא?

העפתי מבט אחרון במראה. שיער שחור מסתיר את רוב הפנים שלי, עיני החומות נקיות מאיפור, ואני לובשת חולצה קצרה כחולה, סקיני שחורים וואנס לבנים.
זרקתי את הפלאפון לכיס ויצאתי החוצה בהליכה מהירה.
מכונית כסופה חנתה מצד שמאל לכניסה לביתי. יכולתי לראות את אשטון דרך השמשה הקדמית. הוא נופף וחייך כשהבחין בי.

"אז לאן נוסעים?" פתחתי את הדלת והתיישבתי ליד אשטון.

"אל תיהי כזאת חסרת סבלנות" הוא צחקק אבל לא ענה על השאלה.

"מעצבן" הוצאתי לו לשון.

"לורן והארי, תערכו היכרות" אשטון העיף מבט למושב האחורי "תאליה, תכירי את אחים שלי."

הסתובבתי. ישבו שם שני ילדים. בן ובת.

"היי" הבת חייכה אלי "אז את תאליה שאשטון כל הזמן מדבר עליה" היא צחקה "אני לורן."

ניסיתי לא להסמיק "היי."

"אני הארי" הילד נופף בידו וסידר את השיער המתולתל על ראשו.

"אם מישהו מכם יגלה לתאליה לאן נוסעים אני אכסח אותו" אשטון הזהיר, לא מסיט את מבטו מהכביש.

הארי צחק "זה לא מאיים עלי" הוא קרץ "למדתי קראטה ואתה לא!"

"אבל לי יש יותר שרירים!" אשטון התווכח.

גלגלתי עיניים וחייכתי לעצמי. הולך להיות היום מעניין.

~~~

"הגענו" אשטון עצר את המכונית ויצאנו ממנה "איך זה?"

עמדתי בקצה מגרש דשא ענקי, עצים סוככו עלינו מפני השמש וציפורים צייצו מכל כיוון.

"ממ.. זה רק דשא?" הרמתי גבה.

אשטון נאנח "זה לא סתם דשא! אלו גבעות מוריקות ופורחות שאפשר להתגלגל עליהם ולעשות פיקניקים ובהמשך יש אגם ענקי שאפשר לשוט בו עם סירות להרפתקה וללטף ברבורים!" הוא ניסה להלהיב אותי.

חייכתי לשמע התיאור המוגזם "נחמד."

"תאליה, אני לא יודע למה ציפית, אבל אני מבטיח לך שתהני" אשטון חייך אלי בתקווה.

"למה אתם מחכים?" הארי משך בידו של אשטון "בואו נתגלגל!"

בהתחלה סירבתי אבל אשטון היה עקשן ממני ומצאתי את עצמי מתגלגלת בדשא.

"ווהווו" לורן רצה לעברי וזרקה עלי חופן עלים.

עדיין מטושטשת מהסחרחורת, צחקתי "זה היה מפחיד אבל כיף."

"אמרתי לך!!" אשטון צעק תוך כדי שהוא חולף על פני בגלגולים.

לאחר כמה דקות הארי הכריז שמשעמם לו ושהוא רוצה לשוט באגם.
שכרנו סירה קטנה המתאימה לארבעתנו. היא הייתה צהובה, חמימה למעלה מהשמש וקרירה למטה מהמים.
חלצנו נעליים ושכשכנו את הרגליים במים תוך כדי שאנחנו מאכילים את הברבורים בצ'יפס.

"בואו נגנוב ברבור" הארי הציע בחיוך שובב.

"ואיפה בדיוק נגדל אותו?" לורן התווכחה "באמבטיה?"

"כן."

"איכס!"

בשלב הזה הם התחילו מלחמת מים, חפנו מים בכפות ידיהם והשפריצו אחד על השני.

"היי אתם תהפכו את הסירה בסוף" אשטון צעק והשפריץ עליהם גם אבל הם לא הקשיבו לו.

זרם מים פגע בי בפנים "אווץ'" קראתי ואז צחקתי כשמצאתי את עצמי ספוגת מים ואת אשטון מקדימה מסתכל עלי וצוחק.
הכנסתי שתי ידיים למים בהבעה עצבנית והשפרצתי עליו כמה שיותר מים שהצלחתי, ואז פרצתי בצחוק.

זאת הייתה מלחמת המים הכי אבירית שקיימת וכולם יצאו ממנה רטובים כאילו טבלו באגם (במקרה של אשטון זה נכון, כי הארי דחף והפיל אותו מהסירה).

כשהתעייפתי התיישבתי מאחורה. אשטון קלט אותי במבטו והתיישב לידי, כורך סביבי זרוע רטובה וקרירה.
"אז מה דעתך עכשיו?"

חייכתי חיוך אמיתי "זה היום הכי כיף שהיה לי אי פעם" צחקתי.

"יש לך צחוק כל-כך יפה" אשטון חייך אלי "את צריכה לצחוק יותר."

"תודה" אמרתי בשקט והסמקתי "אש.." התחלתי לומר ואז פשוט פרשתי את זרועותי וחיבקתי אותו חזק "רק.. תודה על הכל!" מחצתי אותו בחיבוק "תודה שאתה עוזר לי, תודה שאתה כאן, תודה שגרמת לי שוב להיות שמחה" אמרתי את זה.

אשטון המופתע החזיר לי חיבוק ונישק את לחיי "כשאת שמחה אני יותר שמח" הוא לחש.

לא ידעתי איך להגיב על זה אז פשוט שתקתי, נהנית מהחיבוק, מהשמש, מהמים ומהחיים.

---

"Life is worth living, so live another day
The meaning of forgiveness
People make mistakes, doesn't mean you have to give in
Life is worth living again"
("Life is worth living" - Justin Bieber)