הבובה שלו

פרק 65-ההלוויה

*נקודת מבט ליאור-3 ימים לאחר הפיצוץ במסעדה*
אנחנו בבית החולים כבר 3 ימים,פאקינג 3 ימים!
הניתוח שלו הסתבך, ומרוב התייאשות התחלתי לחשוב איך זה יהיה מרגיש לאבד חבר אבל שיר הייתה פה כדי לאזן אותי.
׳בייב אל תדאג הכל יהיה בסדר׳ אמרה לי שיר
׳הוא פאקינג שמר עליי כל החיים שיר!׳ אמרתי
׳בסדר בייב אל תדאג׳ אמרה
-לאחר שעתיים-
הרופא יצא מן חדר הניתוחים ווואלה הרגשתי שטוב שבאתי לכאן למה אני עוד שנייה מתעלף מהמסר שהוא הולך להעביר לנו.
׳אתם פה כבר יומיים הא?׳ שאל אותנו הרופא שעבר איתנו יומיים של התייאשות ופחד שנאבד חבר.
׳כן, הוא חבר טוב׳ עניתי
׳האא, אז ככה..׳ אמר ושאף אוויר כאלו מסמל שמה שהולך לומר קשה
׳הניתוח מסובך בתיק המורכב שנתן לי השוטר שחקר את האירוע, היה מסופר שמישהו ירה בגז שבמטבח׳ אמר והסתכל עליי כדי לבדוק אם זה נכון
׳כן זה נכון, היה שם קרב יריות שהוביל למטבח׳ אמרתי
׳והוא היה שם?׳ שאל
׳כן׳ עניתי
׳אז העשן הסמיך מהאש חדר לו לכליות וביגלל שהוא קלסטרופובי התגובה הייתה חריפה מתמיד׳ הסביר
׳אז הוא חי?׳ שאלתי
׳מצאנו ברגלו השמאלית כדור קליבר 5.55 מ״מ׳ אמר, פאק החיילים של ליאון השתמשו ב-M16.
׳סעאמאמק ערס׳ התעצבנתי
׳ליאור׳ שיר הרגיעה אותי
׳אנחנו מחפשים כליה ובנוסף לכך, אנחנו צריכים לעשות לו עוד ניתוח להסרת הקליע׳ אמר הרופא
׳דוקטור עכשיו דוגרי אחי, יש לו סיכויים?׳ שאלתי
׳לא׳ אמר מודה באמת.
הסתובבתי ונתתי לקיר אגרוף מרגיש שפרקתי את הכאב!
׳דוקטור כמה אתה רוצה כדי שהוא פאקינג יצא מהניתוח המזדיין הזה במהירות ויחייה?׳ שאלתי
׳זה לא קשור לכסף׳ אמר
הרגשתי שאני משתגע, אני לא רוצה לאבד חבר קרוב!, הרופא הלך.
לפתע התקשרו אליי והיה מופיע על הצג
״החייל שלי״ חשבתי שזה עוד אחד מהחיילים שלי ושל ג׳ק כי לרובם אני קורא כך אז עניתי.
׳הלו׳ שמעתי את זה שהייתי מת שיהיה חייל שלי.
׳האא מה קורה יזיין ? חשבתי אתה אחד מהחיילים שלי למה רשום לי על הצג החייל שלי׳ אמרתי
הוא צחק ׳חכה אני תופס אותך אתה מת׳ אמר
׳באמא שלי, אני לא יודע מי שינה את זה׳ אמרתי
׳האא ויזיין למה אתה לא בא לבית חולים? אחרי הכול הוא מכובד יותר מכולנו פה׳ אמרתי
׳רק אתמול הייתי שם אחי, תן לי זמן׳ אמר
׳טוב אחשלי׳ אמרתי
׳אני ידבר איתך עוד מעט טוב?׳ שאל
׳טוב׳ עניתי וניתקתי
*לאחר שעתיים*
הרופא יצא מן חדר הניתוחים.
׳יש בשורות רעות ובשורות טובות׳ אמרתי
׳תתחיל מהרעות אל תזיין תשכל׳ אמרתי, אני רגיל קודם לקבל את הרע.
׳תתחיל מהטובות׳ אמרה שיר עצבנית מההתנהגות שלי.
׳אוקיי אני יתחיל מהטובות,הצלחנו להוציא את הקליע׳ אמר והרגשתי בעננים.
׳הבשורות הרעות הם שהוא מת לנו באמצע הניתוח׳ אמר את זה ישירות.
בעטתי באחד הכיסאות שהיה שם ושיר ניחמה אותי והרגיעה אותי.
*3 ימים אחרי המוות*
החליטו לעכב את תאריך הקבורה כי המשטרה רצתה לברר את העניין ורצו לקחת טביעות אצבע ולבחון את הקליע.
היום זה תאריך הקבורה עבר שבוע מאז שהכול קרה ומאז שליאן נעלמה כלא הייתה.
אני ושיר הגענו לבית הקברות לבושים בשחור,
כל האנשים שנמצאים בלוויה הזאת הם אנשים מכובדים, כאלה שאסור להתעסק איתם, הוא שמר על כולם פה! הסתכלתי על המשטרות שדאגו להביא שבמקרה ואם יהיה סיכסוך או משהו הם יפרידו למרות שלא נראה לי שמישהו מפה שם עליהם.
ולפתע קיבלתי צילצול טלפון ועל הצג היה רשום ״החייל שלי״
׳הלו?׳ שאלתי
׳הלו׳ שמעתי את הקול שלו
צחקתי ׳י׳בן זונה שוב חשבתי שזה אחד מהחיילים׳ אמרתי
׳חכה אני ישבור אותך׳ אמר
׳איך בדיוק?׳ שאלתי, הוא צחק יודע למה אני מתכוון.
׳אני בדרך ללוויה אז שמור לי מקום מכובד כן?׳ שאל
׳נראלי ישמרו לך לפני שאני ישמור לך׳ אמרתי
׳איך הבחורה שלך?׳ שאל
׳לא מפסיקה לבכות׳ אמרתי מסתכל על שיר שמנגבת את דמעותייה עם ממחטה שחורה.
׳איך אתה?׳ שאלתי, הוא יודע למה אני מתכוון.
׳אם זה מה שרצה הגורל..זה מה שיהיה׳ אמר
הייתה שתיקה מביכה בעיקר מאי נוחות.
׳טוב הגעתי צא צא לכניסה׳ אמר
׳אין לי כוח עכשיו תצטרך לחבק את האנשים מכובדים מהפאקינג מעמד שלך אחי׳ אמרתי
׳טוב אז תחכה לי בפנים׳ אמר
׳יאלה ביי אחי׳ אמרתי וניתקתי
אני ושיר הסתובבנו וניחמנו את המשפחה שלו
האווירה פה שרויה בעיקר ביגלל שיש פה סיכסוך גדול בין שתי מאפיות שהוזמנו.
עברה רבע שעה מהשיחה שלי איתו, אין ידעתי שהוא יתעכב ביגלל שהוא יצטרך לחבק עכשיו את כל האנשים המכובדים עשיתי בשכל שבאתי מוקדם.
לפתע ראיתי אותו מתקרב אליי בחיוך גדול,
ומי היה מאמין הבריון הנצחי שלא הובס אף פעם
עם הקביים ושתי שומרים לצידו,ג׳ק לראשונה בחייו הסתובב עם שומרים! אבל עדיין היה נראה אחד שלא כדאי להתעסק איתו!
׳האא אחי׳ אמרתי ונתתי לו חיבוק גברי
׳אולי אני עם פאקינג קביים מזדיינות מרגישה כמו זקנה בת שישים אבל אני נראה לך חייל שלך אחי?׳ שאל צוחק
׳שתוק יבן זונה נראה לי זאת שיר שינתה׳ אמרתי מסתכל עליה מדברת עם כמה בנות בגילה בטח הן בנות של איזה מאפיונרים או עבריינים.
׳אני לא מבין אחי..דווקא הוא מכולם? הוא היה השומר והחבר טוב שהיה לי בחיים׳ אמר ג׳ק
׳אני גם לא מבין׳ עניתי
׳שתי אנשים חשובים לי הלכו לי באותו יום׳ אמר והשפיל את מבטו, וזאת הפעם הראשונה שראיתי את ג׳ק משפיל את מבטו!
*לאחר שעה*
הרב קרא את הברכה והאבא קרא את הקדיש.
׳היית כמו..אח בישבילי יונתן..אני זוכר איך ש..היית תמיד אומר לי. שאני קשוח עם בנות ואני צריך להיות רך איתן׳ אמרתי והסתכלתי על שיר שחייכה בעצב
׳לקחתי את הטיפ הזה..אני יכול לספר על כל הדרכים שעברתי איתך אח יקר מאז שהיינו בחיתולים עד לעכשיו אבל זה לא יהיה שווה את זה כי אתה לא פה כדי לצחוק על זה, יונתן אני תמיד יאהב אותך היית לי ולכל אחד מהמאפיות פה שומר וחייל נאמן׳ אמרתי, כל מילה הייתה נראת כאתגר מרוב העצב.
לאחר כל הקטע של הברכות הושיבו אותנו בכיסאות וישבתי ליד שיר וג׳ק כמובן.
׳היא מזכירה את ליאן׳ ג׳ק אמר מצביע על אישה שישבה מולנו עם שיער כמו של ליאן
דפקתי לה על הגב והיא הסתובבה, לא זו לא ליאן
׳מה השעה?׳ שאלתי מוציא את עצמי מהמבוכה
הסתכלתי על ג׳ק שהתבאס, אני לא רוצה להיות במקומו.
׳מה? מסתכל על נשים לזיין?׳ שאלתי מנסה להעביר את הדיכאון שלו על ליאן.
׳כן׳ ענה בשעשוע, אבל ראיתי שהוא פגוע.
׳סתכל את אלו, אין להם בושה׳ אמר מצביע על
אישה שעמדה עם גבר ששם יד על התחת שלה
היא הייתה עם מעיל שחור ומכנס שחור, שיערה היה אסוף אז לא ידעתי לעד איפה הוא מגיע.
היא הסתובבה אלינו עם פנייה וג׳ק נעמד בפתאומיות עם הקביים כמעט נופל, הוא הסתיר לי אז לא יכלתי לראות כלום.
הוא הסתובב אליי ושיפשף את עינייו יכולתי לראות מי זאת ו..פאאאק! זאת ליאן?!
׳מה??׳ שאלה שיר והזילה דמעות, היא הייתה בטוחה שליאן מתה, היא קמה ופשוט רצה אלייה.

מי שלא הבינה, ג׳ק חי,קולולולולולו.
*אל תשפטו שזה יצא משעמם פשוט הייתי חייבת להחזיר את ג׳ק!*😊👏🏼