׳תעיף את הידיים שלך ממני׳ אני אומרת לג׳ק.
׳זה כבר הלילה השמיני שאת מסרבת לי ליאן׳ הוא אומר מלטף את בטני ומנסה לשלוח את ידו אל עבר המקום הרגיש שלי.
׳ג׳ק תעיף כבר את הידיים שלך!׳ אני אומרת, אך הוא לאחר בילוי עם חברים שלו והמוח השיכור שלו לא נח לרגע.
׳מה הקטע שלך?׳ הוא מתרומם משכיבה. ׳אין קטע, ביקשתי שלא תגע בי אז אל תעשה זאת!׳ אני אומרת.
׳תסתכלי עליי׳ הוא מבקש.
תסתכלי עליי!׳ הוא מבקש הפעם בטון קצת נוקשה.
׳תסתכלי עליי!׳ הוא תופס בידי בחוזקה כמו בכל הפעמים שאני לא מצייטת לו.
׳אתה מכאיב לי!׳ אני אומרת. ׳שאני אומר לך להסתכל עליי את מסתכלת זה מובן?׳ הוא שואל.
׳בן זונה עזוב אותי כבר!׳ אני צורחת, התינוק צורח מבכי בחדר השני.
אני רצה לחדר הסמוך ללידורי בבכי, מתיישבת על הרצפה ומחזיקה אותו. ׳א-אמא פה ה-הכל טוב׳ אני מנסה להרגיע אותו.
ג׳ק בוחן אותי ואת המתרחש, הוא נשען על המעקה של הדלת. ׳מאז שהוא פה אין לי יחס בבית הזה, ג׳ק תקנה, ג׳ק תעשה, ג׳ק תביא, ג׳ק הילד.. ושאני מבקש ממך לילה אחד נטול פחדים ודאגות׳ הוא קוטע את עצמו ׳לילה אחד של אהבה עם האישה של החיים שלי את מסרבת, וזה לא שיש לך מחזור ליאן אני מכיר את התאריכים שלך׳.
׳כי קשה לי׳ אני מרימה את ראשי בבכי אליו.
׳מה קשה לך?׳ הוא שואל צועד אליי, אני מפחדת להודות בזאת אבל אני מפחדת.
מפחדת מג׳ק
למרות שהבטיח שלא אפחד ממנו לעולם.
׳אתה שיכור ג׳ק מוטב שתלך לישון׳ אני אומרת.
׳אל תגידי לי מה לעשות!׳ הוא צורח עליי מטיל עליי אימה, אני קוברת את פניו של לידורי בכתפי, זה משרה בו רוגע כי עד לפני שנייה הוא בכה מהצרחה של ג׳ק.
׳אולי תנמיך תקול שלך? הילד שלך מפחד ממך!׳ אני אומרת.
הוא מביט בי, אני מביטה בו בפחד.
׳מ-מוטב שנלך לישון׳ אני אומרת כשאני רואה שלידורי נרדם, אני מניחה אותו לאט לאט ובזהירות מיומנת בלול שלו ויוצאת מהחדר חולפת על פני ג׳ק שסורק את גופי.
אני נכנסת למיטה לבד, ג׳ק ירד למטה. אני מרגישה את עיניי נעצמות לאט לאט.
אני מרגישה כאב, כאב חד מאוד, אני מתעוררת משנתי ומגלה את ג׳ק מעליי. ׳ששש אל תעירי אותו׳ הוא מתכוון לתינוק.
עיניי מתמלאות דמעות ואני מנסה לצרוח אך הוא חוסם את פי עם ידו.
ג׳ק פאקינג אונס אותי.
׳ג׳ק׳ אני גונחת בכאב, אני מנסה כמה שלא להנות מזה.
אי אפשר שלא להנות מזה, אך אני מרגישה נבגדת.
הוא בגד באמון שלי.
ואני לא מוחלת לו על כך.
אני מנסה להילחם בו, להאבק בו לדחוף אותו מעליי.
אבל כל דבר שאני עושה הוא פטתי,
זה ג׳ק
והוא פי מיליון יותר חזק ממני.
אז אני מביטה בפניו, מנסה לפענח את מבטו השיכור אליי,
אני זורקת לו מבט עצוב כזה שיעשה לו מצפון.
׳אתה לא חייב מאמי, אתה לא כזה׳ אני מלטפת את פניו.
׳תסתמי את הפה שלך!׳ הוא לוחש לי ׳למה נתת לאביגדור הזה את המספר שלך?למה הוא נישק משהו ששייך לי?׳ הוא צרח.
אני שומעת את התינוק שוב בוכה ומעיפה את ג׳ק מעליי, עד הילד שלי.
אני רצה אליו ונגעלת מעצמי כשאני נותנת לו מהפטמות שאבא שלו המנוול נגע בהם.
אני מסתובבת לאחור ורואה את ג׳ק מביט באחוריים שלי.
׳אני שונאת אותך׳ אני מסתובבת.
׳לא את לא׳ הוא מציב כעובדה. ׳תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאת שונאת אותך׳ הוא אומר.
אני מתקרבת אליו מתעלמת ממבטיו הסורקים את גופי הערום ומאיברו הזקור אל מולי.
׳אנ-׳ אני מתחילה לגמגם, בהלם מאיך שהמשפט הזה לא יוצא לי מהגרון, זה כמו כישוף.
׳כמו שחשבתי, לא יכולה שנייה בלעדי׳ זה דיבור שלא אופייני לג׳ק, הוא יותר מידי שיכור.
איך?
YOU ARE READING
הבובה שלו
Roman d'amourליאן היא יפהייפיה כל הבנים נופלים לרגליה היא באה ממשפחה מצליחה רק שהיא לא יודעת שאביה הוא אחד העבריינים ה-מבוקשים במדינה , יש לה פצע שהשאיר חבר לשעבר שלה .. כשהיא תפגוש את החוטף שלה היא תשנא אותו וכמה שהיא תנסה להראות קשוחה אליו בפנים היא מרגישה משה...
