הבובה שלו

פרק 66-אני בסדר אח שלי

*נקודת מבט ג׳ק*
׳סתכל את אלו, אין להם בושה׳ אמרתי מצביע על
אישה שעמדה עם גבר ששם יד על התחת שלה.
לא הסרתי את המבט ממנה, היא הייתה מוכרת אפילו כשהייתה עם הגב אליי.
היא הסתובבה אלינו ואוטומטית קמתי.
לא יכול להיות שזאת ליאן שלי!
לפתע הבחור שהיה איתה הסתובב גם כן וסאעמקערס זה הוא, ליאון, הרגשתי איך הצד המרוקאי עולה לי.
באתי להתקדם לעברם אך ליאור עצר אותי
׳שנייה אולי היא תוכל לעשות משהו, בכל זאת הלוויה תכבד קצת..׳ אמר והצביע על שיר שרצה לעברם
התיישבתי בכסא בציפייה, אם לא היו לי ת׳קביים המזדרגגות האלו מזמן הייתי רץ אליהם ונותן לליאון כדור בראש, אך אני צריך להיות סבלני
אבל דיייאמ׳ כמה שהיא מוציאה אותי מריכוז
היא כל כך יפה.
ראו ששיר כועסת וצועקת כי תנועותיה מוגזמות.
׳בוא בוא׳ אמרתי לליאור
׳לאן?׳ שאל
׳אנ׳לא יכול להיות במקום המזדיין הזה׳ אמרתי
הוא עזר לי לקום ונאלצנו לעבור ליד ליאן וליאון.
עיניי ועיניה של האישה שלי, ליאן נפגשו והיא אוטומטית הסתתרה מאחורי גבו של ליאון.
אין לי איך לתאר כמה שנפגעתי, התפלאתי שהיא לא רצה וחיבקה אותי או בכתה, היא רק עמדה מאחוריו והסתכלה עליי בפחד.
*נקודת מבט שיר*
איך שראיתי את ליאן אף אחד לא עיניין אותי, רצתי אלייה וחיבקתי אותה, היא נבהלה כנראה מההלם שאני פה.
׳את לא מבינה כמה דאגתי לך!׳ בכיתי
היא רק עמדה לא מבינה, היא הסתכלה על ליאון במבט לא מובן.
׳ליאן תסתכלי עליי׳ דרשתי ממנה, היא הסתכלה עליי.
׳ואתה בן זונה חסר טקט מה נראה לך שאתה חוטף אותה י׳אהבל מתרומם!׳ צעקתי על ליאון
׳את החסרת לי! את לא מבינה עד כמה, תחזרי לבית!׳ אמרתי בבכי לליאן
היא השתתקה
׳בואי שיר׳ שמעתי את קולו של ליאור מאחוריי
׳לא!׳ עניתי, הוא תפס בידי וגרר אותי לרכב
הסתכלתי על ליאון במבט שנוא, הוא ישלם על זה!
יצאנו מבית הקברות לכיוון של המכונית של ליאור, ג׳ק ביקש מהשומרים שלו לקחת את רכב שלו לבית שלו.
*נקודת מבט ג׳ק*
כל הנסיעה ליאור ושיר דיברו, רק אני ישבתי וחשבתי מה יקרה עם האישה שלי, שמתי לב למבט שליאון שלח לי כשיצאתי הוא חיבק אותה וחייך, היא שלו!
הגענו לבית שלי,הודתי להם על הטרמפ ונכנסתי לבית.
התרגלתי לשקט שנשאר ללא ליאן שלי אז פשוט נכנסתי להתקלח, אני לא מתכוון לבכות או משהו, זה לא אני!
הוצאתי את כל המחשבות שמציקות לי פאקינג שבוע מאז שהיא בחרה בו.
יצאתי מהמקלחת התלבשתי וירדתי למטה
לפתע ליאור התקשר אליי
׳האא אחי?׳ שאלתי
׳שומע אח שלי?׳ שאל
׳כן׳ עניתי
׳רוצה לצאת מחר למועדון?׳ שאל
׳וואלה בא בטוב אחי׳ אמרתי
׳רגע אחי׳ אמרתי
׳האא?׳ שאל
׳יש מצב אתה בא איתי לרופא אני צריך להוריד תקביים׳ אמרתי
׳מה כבר?׳ שאל
׳כן, אין לי שבר, יש לי נקע בקטנה אחי׳ אמרתי
׳האא סבבה מתי אתה צריך ללכת?׳ שאל
׳סביבות שש׳ אמרתי
׳סבבה אחי אני יבוא עוד שעה׳ אמר
׳יאלה ביי אח יקר׳ אמרתי
׳בי אחיי׳ אמר וניתק
ראיתי טלוויזיה, אכלתי עשיתי שיחות חשובות עד שהגיע השעה חמש וחצי,עליתי להתארגן.
קיבלתי הודעה מליאור שאמר שהוא למטה אז יצאתי ונעלתי משאיר לשומרים שלי תמפתח.
׳אתה צריך עזרה?׳ שאל השומר
׳זה שאני עם קביים לא אומר שאני לא אותו ג׳ק׳ אמרתי
הוא חייך אליי והתקדמתי אל עבר האוטו של ליאור.
׳האא יז׳ין׳ אמר
׳גם אני אוהב אותך אחי׳ אמרתי מגחך ונותן לו חיבוק גברי
*לאחר 20 דקות*
הגענו לבית החולים ועלינו לקומה של הרופא שלי.
׳ג׳ק׳ קרא הרופא
׳מה המצב אח שלי?׳ שאלתי,הוא חבר טוב של אבא שלי.
׳בסדר גבר אני רואה שאתה כבר לא מתקשה ללכת׳ אמר
׳ברינסון אף פעם לא נכנעים׳ אמרתי
׳בזה אתה צודק׳ אמר וידעתי שהתכוון לאבא שלי
׳אני מת כבר להוריד את זה אחי׳ אמרתי
׳לדעתי צריך להוריד לך אתה כבר הולך מצוין׳ אמר
הוא הוריד לי את התחבושות וכל החרא הזה.
הסתובבתי עם ליאור בחנויות.
׳אני מרגיש שחזרתי לתחייה אחי׳ אמרתי לליאור מרגיש את הרגל שלי חיה, ולאחר שעה כבר הייתי בבית, אכלתי ועליתי לישון.