בבוקר שלמחרת
אני שומעת קולות מעומעמים ומתעוררת, המיטה ריקה אני סורקת את החדר ורואה אותו ליד מדף הבשמים שלו.
הוא מסתובב אליי. ׳ליאן אנ-׳ הוא נופל על הרצפה מפיל אחריו המון בשמים, אני מגניבה את הצרחה של החיים ושומעת את לידורי בוכה מהחדר השני.
׳ג׳ק׳ אני צורחת רצה אליו ומנסה להרים אותו.
אני רצה לחדר השני, מרימה את הילד שלי לידיים ויוצאת למסדרון מרימה את השפורפרת ומחייגת לאמבולנס.
׳א-׳ קטעתי את הנציגה ׳בעלי נפל אתם חייבים לבוא!׳ אני אומרת בבכי.
׳גברתי, את חייבת להירגע לא הבנתי שום דבר׳ היא אומרת.
אני לוקחת נשימה ׳בעלי, פשוט נפל ולא מגיב לי אתם חייבים לבוא!׳ אני צורחת עליה בבכי.
׳אוקיי אני מאתרת אותך ושולחת אליכם אמבולנס׳ היא אומרת, אני מנתקת ומתקשרת להודיע על כך לשומרים כדי שיאפשרו להם להיכנס ומביטה בלידורי שמביט בי במבט שקשה לי לפענח.
אני נכנסת לחדר מורידה את לידורי לרצפה, הוא ישר רץ אל ג׳ק.
׳לא לא לא׳ אני לוחשת מפחדת שיקרה לו משהו מהריח של הבשמים.
אני מנסה להרחיק אותו אך הוא חוזר, אני מנסה להפוך את ג׳ק בכדי לראות אם הוא נפגע בגב אבל אני לא מצליחה.
אני לוקחת את לידורי אליי, שלושתנו על הרצפה, בעלי ספק מת ספק חי ואני מרגישה אדישה לכך.
אני מביטה בו, הגבר שלי.
הגבר שאנס אותי.
אני מביטה בו ספק בשנאה ספק באהבה.
אני אוהבת אותו
אבל שונאת את מי שהיה בלילה הקודם.
׳יש פה מישהו?׳ אני שומעת צעקות מלמטה. ׳פה למעלה!׳ אני צועקת.
הם מגיעים תוך שנייה ולוקחים את ג׳ק באלונקה, אני נוגעת בכפות ידיו של ג׳ק, הן קרות. ׳הוא מת?׳ אני שואלת.
׳לא׳ הפרמדיק עונה לי ׳הוא שתה המון אה?׳ הוא שואל.
׳אני מתארת לעצמי, הוא היה בערב עם חברים׳ אני עונה בבכי, הוא מהנהן.
׳אז את באה איתנו?׳ הפרמדיק שואל כשהוא רואה שאני נשארת בחדר.
׳מה לגבי הילד? אני לא רוצה שהוא יידבק בכל המחלות שיש בבית חולים׳ אני נכנסת לפאניקה. ׳זה בסדר אנחנו נשים אותו במחלקת ילדים נמצא לו מיטה פנויה׳ הוא אומר ׳אז את באה?׳.
אני מביטה בג׳ק ואז בלידור. ׳כ-כן כן׳ אני עונה נועלת את נעלי הבית הפרוויתיות שלי ויוצאת איתם.
אני מחליטה לנסוע ברכב של ג׳ק, כדי שיהיה לנו רכב וגם כי אני לא מסוגלת לראות אותו ככה.
אני מחברת את הסוגרים של הכסא של לידורי אך לא מצליחה ביגלל העצבים והפחד ששרויים בי, הוא מביט בי בשאלה.
מעצבנת אותי העובדה שהוא דומה לאביו, כי אני שונאת את אביו ברגע זה, כל כך!
אני מצליחה לחבר את הסוגרים, נכנסת לכסא הנהג ומתחילה לנהוג אחריהם. אני מניחה יד אחת בחלון ויד אחת על ההגה ומשחקת בעצבים במשהו באצבע שלי, אני מביטה בדבר הזה ומגלה את הטבעת שלי.
טבעת האירוסין שלי שכל כך בא לי לזרוק אותה ובאותה מידה לנשק.
׳בבקשה תתעורר בבקשה׳ אני לוחשת לג׳ק ומביטה ברכב האמבולנס שמולי כאלו אני יכולה לראות אותו.
שמתי שירים, אני לא אדם של שקט, ג׳ק כזה ולפני שהייתי שלו לא היה לו שירים בכלל ברכב, עד שהגעתי והוא עוד בתהליך התרגלות לרעש של השירים שלי.
הרמתי מבטי אל עבר המראה למעלה לראות מה שלום לידורי וראיתי שהוא ישן, עשיתי בחכם שהבאתי לו שמיכה ואת הציוד שלו.
הגענו לבית החולים ויצאתי מהרכב מחליטה לשאת את לידורי עם הערסל, כדי שלא יתעורר וגם כדי שיהיה לו נוח מאשר להירדם עליי, הוא אוהב להירדם על ג׳ק.
הם פתחו מיטה מתקפלת והרימו את ג׳ק לתוכה, אפילו להם היה קשה, הוא יותר מידי נפוח עם השרירים האלה שלו.
חייכתי למצב הזה זוכרת שאמרתי לו את זה ביום מן הימים שהרים אותי ואת לידורי ביחד, זה היה יום מדהים.
הם נכנסנו בפאניקה לתוך בית החולים ואני ניסיתי להרחיק את לידורי מהמהומה כדי שלא יתעורר ויבכה לי, אני לא יכולה לשמוע אותו עושה זאת.
לאחר שמילאתי את כל הטפסים אני מחכה מחוץ לחדר כפי שאמר לי הרופא, רוצה להרוס כל דבר שאני רואה אז אני מביטה בלידורי שלנו.
המוח שלי אומר לי ללכת עכשיו לשיר ולבכות לה,
הלב שלי אומר לי להישאר כאן ולהילחם איתו בדבר הזה
הלב שלי הוא המושכות שלי, אז אני מקשיבה רק לו.
׳גברת רובינסון, גברת רובינסון׳ מישהו מעורר אותי.
אני פוקחת את עיניי מביטה ברופא, מביטה ימינה והערסל של לידורי לא כאן!
איך?
YOU ARE READING
הבובה שלו
Romanceליאן היא יפהייפיה כל הבנים נופלים לרגליה היא באה ממשפחה מצליחה רק שהיא לא יודעת שאביה הוא אחד העבריינים ה-מבוקשים במדינה , יש לה פצע שהשאיר חבר לשעבר שלה .. כשהיא תפגוש את החוטף שלה היא תשנא אותו וכמה שהיא תנסה להראות קשוחה אליו בפנים היא מרגישה משה...
