סליחה שזנחתי את הסיפור הזה והשני שלי. חופשת סמסטר עבודה וכו'..
תודה שלא התייאשתם!! תהנו♡
***
דודה בלה סיפרה לי, שפעם הבית הזה היה תוסס ומלא בחיים. לאחר שקרה מקרה במשפחה הבית התרוקן והיא נותרה בו לבדה.
לא יכולתי שלא לחוש רחמים על דודה בלה הבודדה, שאנחנו היינו הדבר הכי קרוב למשפחה בעבורה.
זה היה הדדי.
הסתובבתי מעט בבית הגדול נזהרת לא לגעת בשום דבר. הבית גרם למצב הרוח שלי לרדת. נראה שעם התרוקנות הבית, התרוקנו גם החיים ממנו. הייתה תחושה של מוות, חוסר חיים.
עליתי לקומה שלי. הסתובבתי קצת במסדרון הארוך, שמה לב שכל הדלתות נעולות ומעלות אבק. נראה היה שהחדרים היחידים שהיו משומשים, היו החדרים שלי ושל דודה בלה. ואולי גם למשרת שלה היה איזה חדר בבית העצום הזה.
התרעננתי והחלפתי בגדים. ירדתי במדרות העשויות שיש שחור ועיני שוטטו על מסגרות התמונות הריקות. ניגשתי לתמונה בה ראיתי חלק מתצלום. תלשתי את התצלום. יכולתי לראות רק ירח אדום בקצה שתלשתי. כשלפתע שמעתי צעדים.
תחבתי את התמונה באחת המסגרות ומיהרתי למטה. זה היה המשרת שלה. הוא סימן לי לעקוב אחריו עקבתי אחריו לטרקלין הגדול, בו דודה בלה ישבה על אחת מכורסאות העור הרבות.
היא טפחה על הכורסה לידה, מסמנת לי לשבת.
"שכחתי שיש לי כנס בלונדון מחרתיים. אני אעדר לכמה ימים וקילר בא איתי-", אמרה והחוותה בראשה על המשרת שלה. "מה תעשי בזמן הזה?", היא פנתה אליי והמתינה לתשובה.
'באמת מה אני אעשה?.. הבחור עם הורדים!'. "דודה בלה, יש לי פה חברה שאוכל ללכת אליה". היא נתנה בי מבט ספקני, "חברה את אומרת..". הנהנתי בהתלהבות, "כן, חברה. אני אסתדר! אל תדאגי לי בכלל". חייכתי אליה את החיוך הכי רחב שלי, ונראה היה שהיא נרגעה.
נשפתי בהקלה מיד אחרי שיצאתי מהטרקלין.
נשכבתי על המיטה עייפה מכל מה שעבר לי מהבוקר. העירו אותי בשש בבוקר, ואז אמא שלי התנהגה מוזר, בנוסף להכל גם הטיסה הראשונה בחיים שלי ולקינוח המשרת של דודה בלה והבית שלה. בלי ששמתי לב נרדמתי.
לא ישנתי טוב בכלל. היו לי חלומות על הבחור המפחיד, היו לי חלומות רדופים על הבית וחלומות על המשרת של דודה בלה. קמתי יום למחרת מוקדם והחלטתי לצאת קצת לעיר. התארגנתי בזריזות ויצאתי.
כשחזרתי מטיול הבוקר שלי, אחרי שעה, מצאתי להפתעתי את 'הבחור עם הורדים' בכניסה לבית של דודה בלה. "בוקר", חייכתי בהפתעה אליו. הוא החזיר לי מבט לא ברור וענה, "בוקר". הוא לא רצה להיכנס ולכן ישר משם יצאנו להסתובב קצת.
הוא הראה לי את המקומות האהובים עליו, ולא הפסקתי לצחוק עליו שהמקום האהוב עליו זה הגינה. "יש לך חסכי ילדות? או שסתם אתה רוצה להרגיש ילד?", שאלתי בחיוך. הוא פשוט משך בכתפיו. הרמתי גבה בחיוך ושילבתי את ידי בידו. העברנו את היום בדיבור עליי ובנסיון שלי לדבר עליו.
"מה השם שלך?"
"סקיידר"
"יש לך שם מעניין ויפה. מה אתה אוהב לעשות?"
"כלום"
"מה הצבע האהוב עלייך?"
"לבן"
"אנחנו ממש הפכים. אני אוהבת שחור. יש בצבע הזה משהו פשוט ועמוק בו זמנית. אפל ומרגש בו זמנית. זה צבע נקי ופשוט".
הוא הביט בי לרגע, ואז חזר להביט קדימה.
"יש בו משהו טהור וצח, שאני לעולם לא אוכל להיות". שמעתי אותו ממלמל. חייכתי לעצמי חיוך קטן. זה הדבר הראשון שהוא חלק מרצונו.
YOU ARE READING
Second Love- אהבה שניה
Fantasíaהסתכלתי מסביבי ביעף. הכל היה רגיל. הייתי היחידה שם כמו בכל פעם. אף אחד לא עבר בחורשה החצוייה חוץ ממני. הבית שלי היה ממוקם בקצה השני של החורשה והיה מבודד מכל סימני חיים כל שהם. הכל היה רגיל. עד שהוא הופיע. הבחור עם הורדים.
