סליחה על הנטישה><
***
"מי אתה?"
הוא לא ענה, ופשוט הביט בי בדממה.
ראיתי כל כך הרבה כאב משתקף מהעיניים שלו. הבטנו אחד בשני והרגשתי כאילו אנחנו היחידים בעולם. שכחתי לרגע איפה אני נמצאת ומה קרה עכשיו.
הוא הוריד את עיניו.
המציאות חזרה. הוא הרים את גופתו של טיילר, "אני הולך לטפל בעיניי הקבורה ובגופה אם את רוצה- לא, בואי איתי".
הבטתי מבולבלת בבחור שמולי. הוא הפנה אליי את גבו בכוונה לצאת מהחדר.
"אה.. אתה", קראתי לו, "לאן אתה לוקח אותו ולאיפה אני הולכת איתך?".
"סקיידר. קוראים לי סקיידר", ענה על השאלה שלא נשאלה ויצא.
הייתי עד הלילה ליד הקבר של טיילר.
הבחור- סקיידר אמר לי לחכות לו בבית הקברות. הוא חזר עם קופסה ביד.
"מה זה?"
"טיילר"
הרגשתי שאני עומדת להקיא.
חסמתי את פי בשתי ידיי מונעת ממני להקיא.
'לעזאזל'.
סקיידר חפר גומחה באדמה ליד הציון של הקבר והניח את האפר של טיילר שם וכיסה אותו בחול. הוא התרומם מהאדמה וניקה את ידיו מהחול.
"את יכולה להישאר פה כמה זמן שאת רוצה אני אחכה לך שם", הוא שם את ידיו בכיסים והלך לצד.
התרוממתי מהקבר והרגשתי ריקה ושלימה בו זמנית. ריקה כי איבדתי מישהו ושלימה כי הרגשתי שהשלמתי חלק חסר אחר.
סקיידר התקדם אליי, "שנזוז?".
חייכתי אליו חיוך מלא הכרת תודה. הוא כל הזמן הזה חיכה לי בשקט ובסבלנות מניח לי להתאבל עליו בפעם האחרונה. להיפרד ממנו כמו שצריך.
"נזוז"
"הוא היה בחור טוב. חבל שהלך"
"ארנולד!", קפאתי על מקומי.
ארנולד עמד מולי מביט מעבר לכתפי לעבר הקבר הטרי.
הוא הביט בי. עיניו ננעצו בשלי.
"מה אתה עושה פה?", קולי רעד.
"כמוך, באתי לתת כבוד אחרון לטיילר".
אם מקודם הייתי בשוק עכשיו הרגשתי שהמוח שלי מתפוצץ משאלות.
"מה? מה לך וטיילר? ומי אמר לך שטיילר מת? מאיפה אתה יודע בכלל את כל זה? איך ידעת להגיע דווקא לכאן? מה הולך פה? אני חושבת שאני מאבדת את זה", מילמלתי לבסוף.
הוא חייך חיוך יודע-כל והתחיל לענות לי על כל השאלות, "באתי לכאן כי ידעתי שפה אני אמצא אותך. את וטיילר הייתם יותר מסתם חברים לספסל הלימודים נכון?!", הוא השתהה מעט והביט בי בוחן את תגובתי.
"את טיילר הכרתי עוד לפניי שהכרתי אותך. הרבה לפני. הכרתי אותו באחוזה. עוד כשהיה ערפד צעיר.
בביקור האחרון שלי באחוזה הרגשתי באויר אוירת מוות. היה שקט מידי באחוזה. הלכתי לבדוק ב"לוח הירחים" והבנתי שטיילר מת.
קאסי אני ערפד".
'אוקיי זה יותר מידי מידע לעכל'
הבטתי בסקיידר מחפשת עזרה לעמוד בכל המידע החדש, אבל קיבלתי פרצוף חתום ושוב פרץ שאלות הציף אותי.
YOU ARE READING
Second Love- אהבה שניה
خيال (فانتازيا)הסתכלתי מסביבי ביעף. הכל היה רגיל. הייתי היחידה שם כמו בכל פעם. אף אחד לא עבר בחורשה החצוייה חוץ ממני. הבית שלי היה ממוקם בקצה השני של החורשה והיה מבודד מכל סימני חיים כל שהם. הכל היה רגיל. עד שהוא הופיע. הבחור עם הורדים.
