Second Love- אהבה שניה

פרק 8

זה שיר שמומלץ לשמוע במהלך הפרק. 
הוא מדבר על אהבה עיקשת.
"שלעולם הוא לא יפסיק לנסות"- לקבל את האהבה שלו שוב.

***
גם יונה לא יכולה לעוף רחוק מידי. חיוך מרושע.

נקודת מבט רוני:
התעוררתי על מיטה רכה כשגבר ואישה עומדים משני צידיי המיטה.
האישה ישבה על המיטה משמאלי והגבר עמד מימיני. עמדתי להתרומם אך האישה דחפה אותי בעדינות בחזרה לכרית.
"אל תתאמצי, תנוחי". אמרה בקול רך ובחיוך.
הגבר הגיש לי כוס מים והאישה שמה לי על הרגליים מגש אוכל.
רק אחריי שחייכתי והבטחתי שהכל בסדר הם עזבו אותי ויצאו מן החדר.

אין לי מושג מה הולך פה. ולנסות להבין רק גורם לי לכאביי ראש. אז החלטתי ל'זרום' עד שאני אגלה על עצמי עוד דברים.
מאוחר יותר גיליתי שאלה הזוג אורק, והם בעצם ההורים שלי. מסתבר גם שאני צמחונית, בכיתה י"א ואוהבת שחור(?!).

טיילר עם הזמן ניהיה יותר ויותר חשדן לגביי, אבל לא שאל אותי יותר מידי שאלות. עד שיום אחד כשקראתי לו "סקיידר" (מה שהוביל לכאב ראש) הוא תפס את ידי והוביל אותי לחנייה של בית הספר.
"קאסי מה קורה איתך? אני לא זוכר אותך ככה. את השתנית. את מבולבלת ומתנהגת כאילו את לא מכירה אותי, כאילו את לא זוכרת שהתנשקנו".
הבטתי בו עם הלם על הפנים שלי.
"טוב עזבי את החלק האחרון", הוא מלמל בשקט.
הוא נאנח שיחרר את ידי והניח את ידיו על כתפיי.
"מה עובר עלייך קאסי?".
נשכתי את שפתיי והבטתי לצד. לא רציתי לספר לו שאני בעצמי לא יודעת מה עובר עליי. "קאסי", הוא לחש ברכות. הבטתי בעיניו המתחננות לתשובה ונשברתי.
"טיילר אתה מאד מוצא חן בעיניי, ומה שאני עומדת לומר יגרום לך להתחרט שדיברת עם משוגעת כמוני".
סיפרתי לו.
סיפרתי לו מה שקרה איתי מהרגע שיצאתי מאותו מקום חשוך ועד עכשיו. כסיימתי שיחררתי את אחיזתו בי והתחלתי מתרחקת משם בריצה. עצמתי את עיניי חזק.
'הפסדתי חבר' חלפה לה המחשבה בראשי.

"חכי!", שמעתי את קולו מאחוריי.
"חכי קאסי!", הוא קרא לי והוסיף מלמל, "אם זהו שמך בכלל...".
הסתובבתי אליו.
הוא הגיע אליי עם חיוך מוזר על פניו, כאילו התבהר לו משהו פתאום.
"קאסי אני חושב שאני יודע מה קורה פה. אל תדאגי. אני.. אני חייב... ללכת חייב..", הוא זרק משפטים לא ברורים והתחיל להתרחק משם.
עכשיו זה היה תורי לרדוף אחריו.
"מה זאת אומרת 'אם זהו שמך'? מה הולך פה? מה הבנת?".
הוא התעלם ממני והמשיך להתרחק ממני. נעצרתי כועסת.
לא מספיק שאני לא מבינה מה הולך פה, האדם היחיד שכן מבין מתעלם ממני!.
פניתי אחורה מתרחקת ממנו בכעס.
הייתי כל כך עסוקה בכעס שלי ובמחשבות וכשנעצרתי מצאתי את עצמי באמצע שום מקום במקום חשוך מאד.
'שוב פעם?!'

נקודת מבט סקיידר:
שבועיים.
שבועיים שהיא רחוקה ממני. "איפה לעזאזל את רוני?".

נקודת מבט רוני:
"אח! לעזאזל", שוב נתקעתי בעצם בלתי מזוהה. בפעם החמישית שנתקעתי שוב בעצם הקשה, התחלתי להבין שאותם עצמים זה עצים ואני נמצאת ביער אפל וחשוך. המשכתי להתקדם כשהידיים שלי לפני, מובילות לי את הדרך.
התקדמתי רועדת לא מפסיקה להביט מסביבי בתקווה לראות נקודת אור, כשלפתע שמעתי יללה מחרידה.
קפאתי על מקומי.
גופי רעד בלי שליטה. התחלתי להזיע מהפחד והלחץ וחיבקתי את עצמי חזק.
'אין מי שיחפש את הגופה שלך פה'.
נרעדתי מהמחשבה האיומה שעברה לי בראש.
העיניים שלי רצו לכל הצצדים מחכות לראות מאיפה תגיע הסכנה. הכל היה חשוך, מין חושך כבד ואפל, ומתוך כל החושך צצו לפתע עיניים צהובות.
עצמתי את עיניי בחוזקה והתקדמתי לכיוון ההפוך מהעיניים. התקדמתי עם עיניים עצומות עד שנתקלתי באבן ונפלתי.
מצאתי את עצמי בקרחת יער שהייתה מוארת באורו האפלולי של הירח המלא. התיישבתי שם מחבקת את ברכיי המדממות, מחליטה לחכות לבוקר ורק אז אולי אני אצליח לצאת מפה.

***
"אחד בלילה, היכן היא ארנולד?", שאלה חיוורת ודאוגה. "אני יודע לוסי. אם היא לא תגיע עד הבוקר נאלץ לדווח על זה", אמר ארנולד בקול קשוח. הזוג אורק ישבו במיטתם מביטים דרך החלון אל הירח המלא. מחכים.

נקודת מבט רוני:
אני לא יודעת כמה זמן ישבתי שם מחובקת עם עצמי.
"ררר... קר". מצאתי נחמה בירח המלא.
הוא יפיפה. שקט.
שקט. שקט מידיי אין אפילו קולות של הטבע. לא צרצרים, לא רוח. חוסר חיים. עד שנהמה הפרה את השקט. קפצתי על רגליי בבהלה. הבטתי מסביבי לחפש את מקור הנהמה. אומרים שכאשר אתה יודע מול מי אתה נלחם זה יותר קל. שקר.
"מי שם?". צחוק נשמע בתגובה.
'צחוק?!'
הסתובבתי סביב עצמי לא מפסיקה לרגע לחפש את מקור הקול.
"או את מכירה אותי עוד מלפני שהגעת לפה. מהחיים הקודמים שלך. אם ניהיה מדוייקים לפני חמש שנים. הייתי האהבה הראשונה שלך, רוני".

'על מה הוא מדבר?'

"על מה אתה מדבר? אתה מכיר אותי מהחיים הקודמים שלי? האהבה שלי? מי אתה? תראה את עצמך!".
ומבין בעצים נגלה אליי ריק עם חיוך חושף שתי שורות שיניים צהובות מחודדות כתער בפיו. העיניים שלו היו צהובות וצרות.
עצמתי את עיניי ממלמלת, "זה חלום, הכל חלום". פתחתי עין אחת וריק הביט בי כמעט משועשע.
אימה החלה להתפשט בי והתחלתי להתרחק משם.
"על מה אתה מדבר? אני לא מכירה אותך בכלל מהעבר ואני מעולם לא הייתי מאוהבת בך! אני חושבת שהייתי זוכרת משהו כזה", דיברתי במהירות.
ריק היטה את ראשו אחורנית וצחק צחוק מפחיד, "אומרת את זה אחת שלא זוכרת בכלל איך קוראים לה".
ריק התקרב אליי בשנייה ועמד ממש קרוב אליי. יכולתי להרגיש את הבל פיו על פניי. "את מבולבלת נכון?! את מרגישה מנוכרת כאן. את רוצה לגלות הכל עלייך?! בואי איתי". ריק תפס את ידי ומשך אותי אחריו. ניסיתי להתנגד ולשחרר את ידי. הוא חזק מידיי. הבטתי ביד שלו ומבלי לחשוב יותר מידי נתתי לו את הנשיכה הכי חזקה שלי. מההלם האחיזה שלו התרופפה. ניצלתי את זה והתשחררתי מתחילה לברוח לכיוון ההפוך ממנו. ריק התעשת והחל לרדוף אחריי. הסתובבתי לראות איפה הוא וניתקעתי באחד העצים. הסתובבתי במהירות לכיוון ריק שהיה מולי ואז בשנייה הבאה זינק עליי.

***
ממש סליחה על העיכוב><
רציתי להגיד תודה רבה על התגובות ההצבעות והצפיות! אין עליכם♡♡ בזכות התגובות נכנסתי לחג עם החיוך:) אז ממש תודה♡♡
נ.ב.
אני לא ממש יודעת איך אפשר להגיב לתגובות אז אשמח לעזרה:}

***
מקווה שנהנתם! אשמח שתראו לי עד כמה אהבתם את הפרק♡
הערות והארות יתקבלו בשמחה :)
S.M.L