Freedom || L.S

Chapter 9:

הפרק מוקדש למישהי שחיכתה זמן רב להקדשה הזו. oceanfa זה הפרק המושלם ביותר שיכולתי למצוא בשבילך(:

Louis' p.o.v:

החשיכה מתפוגגת לנגד עיני, אך אני משאיר אותן סגורות. הדבר הראשון שאני מצליח לשמוע בבירור הוא קולו של ליאם, הנעלם ושב כל כמה דקות או שניות, אני משער שהוא מדבר בטלפון עם מישהו, והמילים היחידות שאני מצליח לקלוט הן: "לונדון" ו- "לואי". אני מנסה לחבר את המילים האלו למשפט, נזכר במקרה דומה לזה, בשיחה הראשונה שלי עם זאין, שמסיבה לא ידוע הוא אוהב לדבר בחידות. אני שמח לדעת שלא אפגוש אותו יותר, אבל נזכר איפה אני במקום; בבית של הארי, שנמצא בלונדון, ומצא אותי בדרך כלשהי.

אולי דמיאן היה זה שסיפר לו את מקומי?
אולי דמיאן הוא לא האדם שחשבתי שהוא?
הרי, לפני שיצאתי הוא ידע שלא אחזור.
אולי האדם איתו ליאם דיבר היה דמיאן? אבל אין זה הגיוני, מאחר ודמיאן יודע שאני בלונדון. ראשי מסתובב, ואני מאחל לזה שאוכל לגלות את התשובה.
אני עובר לישיבה, רואה שאני נמצא בחדרו החשוך של הארי, אני סורק אותו ממקומי, אבל הכל אפל ושחור, שאני בקושי מצליח לראות משהו. אני עושה עוד סיבוב עם ראשי, עד שעיניי קולטות את עיניו הירוקות, אני צורח ומועד לרצפה, צופה בו בזמן שהוא מתקרב בצעדים איטיים ומאיימים. "בוקר טוב, בייבי-בוי," הוא לוחש בקול ממתיק סוד, רמזים אכזריים נכנסים לקולו ולמבטו, גורם לפחד להישתל בלבי ולזרום בעורקיי ונימיי. "ישנת טוב?" הוא ממשיך, קולו מעביר צמרמורות בגבי, המניע שלו לנחמדות עדיין לא גלוי, אני ממשיך לחפש תשובה לזה, כל כך רוצה לדעת מה עובר במוחו כשמסתכל עליי במבט הזומם הזה.

"למה אתה מסתכל עלי כך?" השאלה נפלטת מפי, אני מניח את ידיי על פי, מתחרט על פליטת הפה חסרת כל החשיבה שלי. הארי מטה את ראשו הצידה טיפה, מעלה את קצה שפתיו לחיוך עקום טיפה, חושף גומה קטנטנה. "איך אני מסתכל עליך, בדיוק?" הוא שואל, קולו מקניט ואני כבר בטוח שהוא מתגרה בי. "ככה!" אני קורא, מצביע על פניו, צופה בחיוך שלו גדל וחש את העצבים מתעוררים בלבי, מדוע הוא מחייך? מה מצחיק אותו, בדיוק?
"זה המבט שלי, לואיס." הוא אומר, מנסה להסיר את החיוך מפניו בכך שפיו מתעוות, אבל לא מצליח, גורם לי לרצות להתפרץ עליו ולקלל אותו, אבל החוקים מהבהבים בראשי כמו נורות אזהרה אדומות ושמנות. "זה לא," אני אומר, לא מאמין שמתווכח איתו על מבטו, אבל אם זה אכן מבטו הטבעי, אני יודע שצפוי לי עוד תוקף זמן של סבל ואכזריות. "זה ממש כן," הוא אומר, מחייך, מתקדם לכיוון המיטה ומתיישב ליידי, להפתעת שנינו אני לא נרתע או מתרחק ממנו, אלא שאני רק יושב ומחייך, נותן לגופי להשתחרר ולשם שינוי ליהנות מחברתו של הארי. "זה ממש לא. כאילו, עכשיו אתה מחייך, ולא מסתכל עלי במבט הזה," אני אומר, משחרר צחוק, הארי צוחק יחד איתי. הצחוק שלו מפסיק שניות לאחר מכן ואני מרגיש את עיניו שורפות שתי נקודות על הלחי שלי, הצחוק שלי נרגע ואני מיד מוחק את ההבעה השמחה מפניי, כאילו לא הייתה בכלל. "ל-לא," הארי לוחש, אני מסובב אליו את פניי ומתרחק ממנו, עד שגבי פוגש בקיר ואני מבין שאין לי עוד מקום לברוח אליו. הארי נראה אבוד לרגע, כמעט פגוע, למרבה ההפתעה זה גם לא משתנה לאחת מהבעות פניו המגוונות והאכזריות. "למה הפסקת?" הוא שואל, אני מרגיש פחד זוחל ללבי ללא קול סיבה, אבל מרגיש גם עקצוץ לא מוכר, מנסה להדחיק את התחושה שעולה בקרבי כשהוא מתקרב עם גופו למקום בו אני נמצא, פניו כל כך קרובות לפני. "אנ-אני מצטער," אני לוחש, לא רוצה להרוס את הרגע בכך שאגביר את קולי, הארי מניד את ראשו, דמעות נוצצות בעיניו, למרות שאין לו כל סיבה לבכות, לפחות כך אני חושב. "אין לך סיבה להצטער, לואי." הוא לוחש, זה מרגיש כאילו אנחנו חולקים את אותו אוויר לנשימה, ראשו קרוב לראשי וסנטימטרים ספורים מפרידים בין פיו לפי.

"לואיס?" הארי לוחש, שובר את השתיקה הנעימה. אני מהמהם אליו, לא מתכוון לדבר, לא מתכוון להרוס את השקט שיש בנינו. "אני יכול... אָהָמְ, לנשק אותך?" אני פוער את עיניי, מופתע לחלוטין, לא כי הוא רוצה לנשק אותי, אלא כי שאל לדעתי. אני מכריח את עיניי למצמץ, לא מסוגל להגיב, אפילו לא להנהן, או לנשום. "ל-לואי?" הוא שואל, מנסה לעורר בי תגובה כלשהי, אני מנער את ראשי, מנסה לחזור למציאות. "מ-מה? א-אתה הרגע­­ שאלת א-אם-?" אני נקטע, לא מסוגל להמשיך את המשפט, רק כי הארי לא יכול להתאפק ומחבר את שפתינו, אני לא מתנגד, אולם גם לא זורם, אלא נשאר קפוא במקומי שעה שהארי מניע את שפתיו באיטיות, ראשו מוטה ימינה והוא מוצץ את שפתי התחתונה, אוחז בה בשיניו ומשחרר כמה זמן לאחר מכן. ברגע שלא רואה שיתוף פעולה מצדי הוא מתרחק, עיניו נפתחות באיטיות בעוד ששלי לא נסגרו בכלל. לרגע אני חושב שאני רואה גוון אדמדם על לחייו, ולא יודע איך לפרש זאת. לפני שאני מספיק למצמץ שוב, הארי מתחיל לדבר במהירות, "אנ-אני מצטער, לואי! ל-לא התכוונתי, ל-לא י-יכולתי לה-התאפק." אני שם לב שזו הפעם השנייה שהארי מפתיע אותי בחשש שלו, בעוד שלפני כמה זמן היה עושה בי כרצונו ללא כל דעה שלי. אני מניד בראשי באיטיות, עיניי לא מתנתקות מעיניו, הניראות כמו עיניי ילד קטן המתחנן לסליחה מאמו או מאביו. "אתה בסדר?" אני שואל, קולי יוצא צרוד מאחר ושתקתי זמן מה, הארי לא עונה לי, פשוט תולה בי את מבטו המודאג והחמוד. אני נחרד לגלות את ההנאה שבשליטה, מבין מדוע הארי אהב זאת, אבל מקבל זריקת פחד ולא מסוגל להמשיך בעמדה הגבוהה. כנראה שאנשים כמוני נועדו להיות בעמדה הנמוכה. "על מה אתה חושב?" הארי שואל, מביא לסוף מחשבותיי לפני שהיו גולשות למקומות אחרים; אובדניים יותר; דיכאוניים יותר; שחורים יותר. "על... אני לא יודע, ההתנהגות שלך די מפתיעה אותי." אני אומר, מודה בכנות את הרגשתי לגביו. "למה?" הוא שואל, נדמה לי לרגע שאומר זאת מתוך התעניינות, ולא רק מתוך מניע אישי, שאני די בטוח שזה מה שמניע אותו.

"כי... אתה נחמד יותר. למה אתה נחמד יותר?" אני שואל, חוזר על אותה השאלה שעניינה אותי יותר מהכל. אני בטוח שיש לו מניע, הרי שהוא לא סתם נחמד, חייב להיות משהו המסתתר מתחת לפניי השטח. הארי שותק, מסיט את מבטו ממני, שיערו הארוך גורם לכך שחצי מפניו יהיה מוסתר. "כי, זה מסובך, לואי. זה באמת מסובך." הוא ממלמל, לא מסַפֵּק את סקרנותי ואני רק מרגיש שאני מתעצבן מחוסר הידיעה. "אז תסביר לי, יש זמן." אני אומר, קולי יוצא אדיש וכועס חרף כל ניסיונותיי להכחיש זאת. "אבל לי אין." הוא אומר בקרירות, מוחק כל זכר לנחמדות ולביישנות שלו, גורם לי להיזכר בקטעים האלו שקרו בעבר, ואני נרתע ממנו. הבעתו משתנה כמעט מיד, פתאום הכעס שוכח מפניו וקצוות פיו מופנות כלפי מטה, "מ-מה? למה התרחקת?" הוא שואל, מגדיל את עיניו ונראה תמים, עד שאני מתפתה להגיד לו שהתרחקתי ללא כל סיבה, אולם אז אני נזכר בשינויי מצב רוחו המפתיעים והאקראיים, ואני מתרחק ממנו שוב, מפחד שמא ישתנה מצב רוחו. אני שותק, לא עונה לשאלתו, אין לי כל תשובה לענות לו, מאחר והפחד להתחצפות שב אלי, הפחד מוזרק ללבי ללא כל סיבה, זורם בעורקיי היישר לכל איבריי, ללא כל יכולת לעצור את זרימתו. "לואי?" הארי שואל, קולו נשמע מעומעם, ידיי מתחילות לאבד תחושה ופניי נעשות חסרות הבעה, אני יודע שזה התחלת התקף, יודע שעליי לעצור אותו לפניי שיהיה מאוחר, אבל אני טובע עכשיו, ואני לא יודע אם הארי יהיה זה שיציל אותי.

∞☆∞
תגיבו ותצביעו❤.