Freedom || L.S

Chapter 45:

Louis' p.o.v:

נייל מוביל על הארי בכל כך הרבה נקודות, כשאחד השחקנים שלו רץ ושולח את הכדור לשער זה הסוף, המשחק נגמר כשנייל מנצח. אני יכול לשמוע אותם צוחקים, את הארי רוטן על כך שנייל רימה, אבל בהיסח הדעת מתרכז רק בתנועות שפתיו של הארי, עד שמבין כי הוא מדבר אלי.
"-אתה רוצה?" הוא שואל, ואני יודע שהיה משהו לפני, אולם רק מהנהן את ראשי, מנער אותו מנטאלית לפני שמתיישב במקומו של נייל, הוא טופח על שכמי, "תראה לזקן הזה!" הוא קורא, בהחלט משועשע מזה שהארי יותר גדול מאתנו, אולם אני רק מקבל צמרמורת, קופא לרגע מהפחד שהארי ייפגע בשדון, אך הוא רק צוחק ומניף אצבע באוויר, כמבקש להדגיש את דבריו, "אמרתי לך שאני בן עשרים ושתיים!" הוא מציין, אני מנסה להרגיע את הפחד בעורקיי, אומר לעצמי לנשום, מסדר את פעימות לבי ההולכות ונחלשות, מעביר את מבטי אל נייל לאחר שמתיישב על הספה בצדו של הארי, "אתה יכול להביא לי את המשקפיים שלי? אני הולך למעוך אותו." אני אומר, מחייך לנייל, הוא מהנהן אלי לפני שעולה אל חדרו, הארי מעביר את מבטו אלי, "משקפיים?" הוא שואל, קולו מבולבל, תוהה, אני מושך בכתפיי, מתחיל להרגיש יותר בנוח לאחר שרואה כי הארי לא מתכוון לעשות לי דבר, לא יכול לעזור אבל אוהב את הגישה החדשה שלו.

"ובכן, כן. זה קמע המזל שלי," אני מתבדח, אבל הארי לא נראה משועשע כלל. "לא- לא אמרת לי שיש לך... אהמ, משקפיים." הוא ממלמל, משפיל את מבטו, אני לא מבין למה הוא מתנהג כך, זה רק זוג משקפיים. "אני, אֶה, זה לא חשוב כל כך." אני אומר, מסתכל על המדרגות, הארי לוקח נשימה ואני יודע שזה סימן שיתחיל לדבר, אבל בדיוק אז נייל מגיע. הוא זורק לי את המשקפיים בחוסר זהירות, לאחר שאני תופס אותם אני מזעיף לעברו פנים, "יכולת לשבור אותם!" אני קורא, מזייף כעס, נייל קורץ לי, הוא כמעט מתיישב, אבל אז אני מרים אצבע כמדגיש שרעיון צץ בראשי, "אם אתה כבר עומד, תביא פופקורן ושוקו!"
אבל זה כבר מאוחר מידי, כי הוא מיד מתיישב, אני מגלגל את עיני, כבר לא חושש ממה שהארי יעשה לי.
"טוב, כבר התיישבתי, תמצא מישהו אחר שיעשה זאת." הוא אומר, משלב את ידיו, קולו מלא בשעשוע ומבטו קורא תיגר, אני נושף אוויר, מעלה את הטיעון שחשבתי עליו לאוויר, "ובכן, אתה המארח," אני מחייך, מרוצה מעצמי, כמעט שוכח שהארי נמצא שם, הוא שם את ידו על כתפי, ספק מחבק אותי. "הוא העלה טיעון טוב," הארי מצדד בי, אני מחייך בגאווה, מעלה את אפי עד שהוא מקביל לתקרה. נייל גונח, אני מיישר את מבטי, צופה בו הולך להביא את שבקשתי ממנו, ובזאת אנחנו מתחילים לשחק.

האוכל כבר לפנינו, אני יודע שהארי הולך להפסיד בפעם השנייה, כשזה נמצא במצב של כמעט שווה הוא מניח את ידו הגדולה על עיניי, אני צוחק, "אתה שוב מפסיד, נכון?" אני שואל, ממשיך להזיז את אצבעותיי על רחבי השלט, הוא נוהם בכעס, אני יודע שזה מזויף כאשר הוא מתחיל לדגדג אותי, משער כי נגמר המשחק, מניח את השלט על השולחן כשהארי עולה מעלי, מוריד מיד את ידו ממשקפיי, ורק אחרי שמרגיש את נשימותיו אני מבין את הקרבה ביננו, כשעיניי היהלום שלו מסתכלות על שפתיי כך גם שלי לגביו, הוא רוכן עוד קצת עם פניו, כמעט מצמיד את שפתיו לנשיקה, מחכך את מפשעתו בשלי, אולם אז צרחה (לא כל כך גברית) נשמעת, "אלוהים אדירים! השארתי אתכם רק שלוש דקות לבד ואתם כבר עושים סקס על הספה!" הארי מיד מתרחק ממני, שנינו מתיישבים ואני מופתע לראות כי זה נייל שצעק, לא יודע אם לצחוק על דבריו או להיות מובך.
"א-אנחנו לא-"

"בטח שאתם כן! תפסו לכם חדר. אבל לא את שלי!" הוא מוסיף במהירות, דבריו קוטעים את שלי, אני מסתכל על הארי, רואה את החיוך על שפתיו, צחוקו המתגלגל זורם לאוזניי ונשמע כמו הרמוניה נהדרת, אני לא שם לב שבוהה בו עד שמרגיש את ידו של נייל על גבי, יודע שמתיישב לידי כשהספה שוקעת בכיוונו, "אני צריך שתבהיר לי שוב, אתה בתול?" הוא שואל, אני מרגיש את הדם עולה לראשי, לא יודע מה אמור לענות לו אם בכלל, יודע שעניתי לו כבר אבל משער שהוא מתגרה בי מול הארי. ראשי מיד פונה לכיוונו, עיני פעורות בהלם מהישירות שלו, למרות שאין לי דבר להיות מופתע לגביו; נייל תמיד היה כזה ישיר.
אני מסתכל על הארי, הוא מושך בכתפיו, חיוך משועשע משחק על שפתיו, ברור שיהיה, הוא לא זה שצריך לענות על השאלה המגוחכת. "ו-ובכן," אני מתחיל, נייל מעקם את פניו, גועל משחק בהבעותיו. "איכ-ס," הוא אומר, מושך את האות האחרונה, קולו הופך להישמע כמו אזעקה, הארי מביט בי באותו השעשוע, "אני אשמח לדעת מה מקשר בינכם," הוא אומר, אני מגחך, משפיל את מבטי, געגוע צף ומכסה את לבי, זורם בעורקיי, האזעקה שנייל עושה הולכת ונחלשת, הוא חוזר לשבת לידי ולחבק אותי כאילו דבר לא אירע, הוא מביט בהארי, "אני אגיד לך מה מקשר בנינו — הוא דיכאוני, אני שמח. ומאחר ואנחנו כל כך הפכים, אנחנו ח-ה-ט." נייל אומר, הארי מביט בו בשאלה, מכווץ את גבותיו בצורה הנראית חמודה בשבילי, נייל מגלגל את עינייו בשעשוע, מדבר עם ידו, מגביהה את קולו עד כדי צפצפה כשאומר, "חברים הכי טובים, כאילו דה!"

אני צוחק, מכסה את פי עם ידי בשביל לעמעם אותו, חושב שזה משהו שקורה הרבה בחברתו של הארי.
"הי, אל תפסיק," הארי אומר, ידו מרחיקה את ידי מפי, פניו כל כך קרובות כשעיניו כל כך מזמינות, יפות, בורקות, שפתיו כאילו נמשכות אלי, ואנחנו מתעלמים מהקולות הנגעלים של נייל, הוא עושה את הצעד הראשון ומנשק אותי, לא בטוח אם להזיז את שפתיו עד שאני מפתיע את שנינו, מניע את שפתיי כנגד שלו. "טוב אני פשוט..." קולו של נייל הולך וגווע באוויר, הארי רק ממשיך לנשק אותי, מביא את ידו בשביל לעטוף את סנטרי, הוא נאנח לתוך הנשיקה, מעורר פעימות בין רגליי, נייל מזכיר לנו שהוא כאן בכך שמפריד אותנו, אוחז בחולצתנו ומושך, הארי נוהם, מביט בו בכעס, אני מצחקק מתגובתו.
"זה הבית שלי, אז אם אתם רוצים לעשות סקס, לכו." הוא אומר, זה נראה כאילו הוא מנסה לכבוש חיוך, אני מביט בו בשעשוע, נעמד לידו, מניח את ידי על כתפו, מתחיל להרגיש כי חוזר להיות מי שהייתי, אותו אחד שהיה חוצפן ולעגני, שלא היה אכפת לו מה חשובים עליו.
לכן, כשאומר את מה שאומר, נייל מחייך אלי, ואילו הארי לא מבין מאיפה הגעתי ולאן הלך האחד הביישן, אבל זה לא משנה, כי המילים כבר יצאו, והשחרור מרגיש נהדר.
"נייל, אם נעשה סקס נעשה שלישיה, לא נעים להשאיר אחד בצד."
נייל חובט בכתפי, אני מועד על הארי, צוחק. מרגיש את החופש בלחזור להיות מי שהייתי, ללא כל פחד מפני הדבר שהארי יעשה לי.

∞☆∞
קיבלתן עוד פרק היום...
אשמח ליותר תגובות והצבעות...

תגיבו ותצביעו❤.