Royal • Ziam

1: Young Love

Young love can still be Real love.

פרק 1
אהבה צעירה

1873

"אבל אמא, אני לא רוצה לעמוד בצד ולהביט בהם בזמן שהם אוכלים את ארוחת הערב, אני רוצה לשחק בחצר!" ליאם בן השבע התבכיין כשמשך במכנסיה של אמו, מנסה לגרום לה להישאר במקום.

"אני יודעת שאתה רוצה, חמוד, אבל אנחנו חייבים לעמוד שם מתוך יראת כבוד. הם בני המלוכה, אנחנו חייבים לכבד אותם. אני מצטערת, תוכל לשחק בחצר לאחר הארוחה." אמו, קארן, השיבה והביטה בבנה במבט עצוב.

ליאם השפיל את מבטו והנהן, משחרר את האחיזה ממכנסיי אמו ומחייך חיוך קטן מהידיעה שיוכל לצאת אל החצר בהמשך.

"אבא, כשאסיים את האוכל אוכל ללכת לשחק בגינה?" זאיין הצעיר שאל את אביו כששתה את מרק העוף שהיה בצלחתו הלבנה והמהודרת.

"בסדר, רק אם תסיים עד הטיפה האחרונה. יתלוו אליך חמישה שומר-"

"אבל אבא! השומרים המרגיזים מפריעים לי ומקציבים לי זמן! אוכל ללכת לבדי?" זאיין הביט באביו במבט אומלל והיה נראה כאילו התחנן בפניו.

אביו, יאסר, גלגל את עיניו והנהן, גורם לבנו הצעיר לקפץ מרוב אושר.

כשזאיין סיים לאכול, הוא התהלך ברחבי הארמון עד שהגיע לדלת הגבוהה והגדולה.

הוא יצא, לא לפני שבירך לשלום את שני השומרים שעמדו בכניסה.

חיוך התפשט על פניו כשהוא הבחין בשמיים הפתוחים, בכוכבים ובירח הגדול שהאיר את חצר הטירה.

הוא התקדם בחצר, מביט סביב ומחפש אחר תעסוקה.

למעשה, מה שעניין את זאיין היה החופש. החופש מהטירה, מהרעש, מהבלגאן ומהמלוכה. הוא היה בסך הכל בן שבע וכבר השתעמם מכל עניין המלוכה, זה הספיק לו.

כשזאיין הסתובב במטרה לחזור אל הטירה, זמזום חלש גרם לו להיעמד במקומו ולהאזין לקול המלאכי ששמע.

הוא חיפש בעיניו את מקור הקול ופער את עיניו כשמבטו פגש בעיניים חומות ויפות.

"שלום לך," זאיין אמר, חיוך קטן על פניו.

ליאם נעמד, קם מהחול והבוץ ומביט בידיו המלוכלכות.

"ש-שלום." הוא גמגם והפגיש בין שתי ידיו מספר פעמיים, גורם לבוץ היבש להתפורר מידיו.

הוא הביט בילד שעמד למולו, חיוך גדול על פניו.

"אני זאיין, ואתה?" זאיין שאל והתקרב.

"ליאם, ליאם פיין." ליאם השיב וצחקק כשזאיין שלח את ידו לכיוונו במטרה ללחוץ את ידו.

"נעים להכיר," זאיין לחש בחיוך.