Royal • Ziam

19. The One

"When you realize you want to spend the rest of your life with somebody, you want the rest of your life to stars as soon as possible."
- When Harry met Sally

פרק 19
האחד

1888
זאיין

הרמתי את ראשי ופערתי את עיניי כשעיכלתי את המילים שיצאו מפי.

"א- אני.." גמגמתי והתרחקתי ממנו כמה שיותר, נעמד באיטיות ונעצר כמה מטרים מהמיטה.

"ז- זה לא.. א- אני לא התכוונתי ש.." גמגמתי והרמתי מעט את ראשי, מביט בליאם.

"מה אמרת עכשיו?" הוא שאל והעביר את ידו בשיערו, נעמד גם כן.

הוא התהלך לכיווני, מתקרב אליי באיטיות וגורם לי להירתע.

"א- אמרתי ש.. לא באמת הת- התכוונתי.." גמגמתי ונאנחתי בקול, עוצם את עיניי בחוזקה ומתפלל בליבי שהאדמה תיפתח ותבלע אותי.

"זאת אומרת.. לעזאז-"

"גם אני." הוא לחש, קוטע אותי וגורם לי להביט בו בפה פעור.

"גם אתה? גם אתה מה?" לחשתי והוא בלע רוק והתקרב אליי, מביט בי.

"גם אני אוהב או-" הוא קטע את עצמו, משפיל את מבטו בהדרגה ומגרד את עורפו.

כל כך רציתי שיסיים את המשפט, שיגיד שהוא אוהב אותי, אך לצערי הוא לא עשה זאת. וגם, לא יכולתי להישאר שם עם כל המבוכה שהציפה אותי.

בהיתי בכפות רגליי, משחק באצבעותיי ורוקע את רגלי בקרקע.

"בכל אופן, שיהיה לך לילה טוב הדוכס פיין. אני יוצא להתאוורר בחצר, כשאחזור אני מקווה שלא תהיה כאן." הכרזתי בקול סמכותי, משלב את ידיי ומסמיק באיטיות כשעיניי מבחינות בפרט כלשהו.

שנינו עדיין היינו עירומים.

מיהרתי אל צידו האחר של החדר, מתכופף מעט ומרים מהרצפה את בגדיי, שהיו מפוזרים בנקודות שונות.

"לילה טוב.." מלמלתי שוב והוא השפיל את מבטו.

התהלכתי בטירה השקטה, מבטי מופנה אל הרצפה ועם כמה שאני נראה עצוב, מבפנים ליבי מפרפר.

כרגע תיניתי אהבים עם האדם שאני אוהב.

האדם שאני אוהב.

אני בטוח שאני אוהב אותו ועם כמה שאני מודע לכך שלא אוכל להיות עליו ושאאלץ לוותר עלינו, אני עדיין שמח.

זה היה רגע כל כך נעים ומדהים, איך שהוא נישק אותי ונגע בי..

"זאיין?" קול מוכר נשמע ואני הרמתי את ראשי, מנסה לפנות את המחשבות ממוחי.

"לואי? למה אתה ער בשעה כזו?" שאלתי והוא התקרב אליי, מותח כלפיי מטה את החולצה הכחולה והפשוטה שלבש, מכפתר את הכפתור האחרון בווסט החום שהיה מעל החולצה.