Royal • Ziam

24: Dear Zayn

I wanna write i miss you on a rock and throw at your face so you know how much it hurts to miss you.

פרק 24
זאיין היקר

1889
זאיין

עבר חודש מאז הפעם האחרונה בה ראיתי את ליאם. זו גם שנה חדשה.

הגעגועים אליו גוברים מיום ליום אך ההכחשה מתגברת גם כן.

ההכנות לחתונה נגמרו ומחר אני מתחתן עם מריאן.

אני יודע שזו טעות, שאני אתחרט על זה, אך אני יודע גם שאני חייב.

"סלח לי, הוד מעלתך.." קול נשמע מבעד לדלת הכניסה למשרדי ואני הרמתי את ראשי.

"אתה רשאי להיכנס." הכרזתי ותוך כמה שניות הדלת נפתחה, חושפת בפני את דמותו של אחד ממשרתיי.

"מה רצונך?" שאלתי.

"קרה משהו עם החתונה? חסר משהו? מריאן מרגישה טוב? מה עם תומ-"

"הכל בסדר, רק רציתי לעדכן אותך שקיבלת מכתב ללא חותמת מוכרת אז הרגשתי צורך לשאול אותך מה לעשות איתו במקום להעביר ישר אל אחד המשרתים שלך." הוא שאל ואני הבטתי בידו, שאחזה בנייר קלף בצבע כהה.

"תעביר לי את זה." הכרזתי והוא הנהן והתקרב אליי, מושיט לעברי את המכתב ומניח אותו על השולחן למולי.

"עוד משהו?" שאלתי והוא הניד בראשו, משפיל את מבטו.

"תסתלק." הכרזתי והוא בלע רוק והנהן במרץ, מסתובב ויוצא מהחדר במהרה.

הבטתי בנייר הקלף המגולגל וליקקתי את שפתיי, תוהה מה מכיל המכתב.

גלגלתי את עיניי, מחליט שזה לא משהו חשוב ודוחף את הנייר אל כיס הז'קט הכחול.

"אני מניח שנוכל להגיד שזה הילד שלי. הוא יהיה יורש העצר, אף אחד לא יוכל לגלות שהוא מגבר אחר." הכרזתי ומריאן הסתובבה שוב בחדר, נעה במעגלים.

"אני מפחדת. אתה מודע לכך שאני אהיה זו שתוצא להורג אם יגלו?" שאלה ואני נאנחתי, מרגיש עייפות.

"מרי, כבר מאוחר. הכל יהיה בסדר, אם הילד לא יהיה לבן כסיד, בלונדיני ובעל עיניים כחולות, אף אחד לא יחשוד. אל תדאגי." הכרזתי לעברה והיא בלעה רוק.

"ואם הילד יהיה לבן כסיד, בלונדיני ובעל עיניים כחולות?" לחשה לעברי ואני כיווצתי את עיניי.

"עם מי לעזאזל שכבת?" שאלתי והיא אפשרה לדמעות לזלוג על פניה.

זו הפער הראשונה בחיי בה ראיתי את מריאן דומעת, היא לא מראה את רגשותיה וזו הזדמנות נדירה לראות מי היא באמת.

"אני לא בטוחה שאתה מכיר אותו.. הוא דוכס מאירלנד, קוראים לו נייל הורן." היא הכריזה ואני נאנחתי.