Royal • Ziam

27: Too Late

I need you like a heart needs a beat..

פרק 27
מאוחר מידי

1889
זאיין

"מ- מה?" מלמלתי, בוהה בלואי, גופי עדיין קפוא.

"מה ששמעת, זאיין. זה ליא-"

"הבנתי שזה ליאם, אבל תגיד לי מה לעזאזל קרה לו?!" קטעתי אותו בצעקה והוא השפיל את מבטו ובלע רוק, מגרד את עורפו.

"הוא.. הגיעו מעט פצועים מהחזית ובנוסף אליהם גם רשימת ההרוגים." הכריז ואני פערתי את עיניי.

"ליאם לא ברשימה אבל הוא פצוע, פצוע קשה מאוד. גוסס, ליתר דיוק." עיניי החלו להירטב ואני התייפחתי והשתדלתי לשמור על חזות רגועה.

"אני לא מאמין לך, לואי. אני לא מאמין לשטויות שאתה אומר." הכרזתי והוא חייך חיוך מלא ציניות, נראה המום.

"אתה כל כך הזוי, זאיין, בחיי. האדם היחיד שאי פעם אהבת גוסס ומה אתה עושה? עומד כאן למולי ומתווכח איתי בנוגע לזה?" שאל ואני העברתי את ידי בשיערי והרגשתי את נשימותיי נעשות כבדות יותר ויותר.

"ה- הוא לא גוסס, לא.. אתה משקר.." גמגמתי והוא נאנח והתקרב אליי, מניח את ידו על כתפי בצורה מנחמת.

"אלה לא שטויות, אני לא משקר ושנינו יודעים את זה. הוא גוסס, אתה לא רוצה ללכת לראות אותו? הוא בחדר שלו.." לחש והניע את ידו על כתפי, מביט בי במבט רחמים.

"אני לא מאמין לשום דבר שאתה אומר!" צעקתי והזזתי את ידו ממני בגסות, מתייפח שוב ומרגיש מעט מסוחרר.

"תלך מכאן, פשוט תלך." יריתי לעברו והוא הניד בראשו, נראה מאוכזב, וסובב את גבו לעברי.

רצתי אל חדרי במהירות, לא מקדיש תשומת לב לדבר.

כשהגעתי, טרקתי את הדלת אחריי והתהלכתי במהירות אל המיטה. נפלתי לצידה, יושב על הרצפה כשגבי כנגד המיטה. נשמתי בכבדות, עדיין מרגיש מסוחרר.

זה לא יתכן, לא קרה לו דבר.. אלה שטויות, בסך הכל שטויות מטופשות שלואי המציא..

עם המחשבות האלה ניגשתי אל המקלחת, מתרחץ ומשתדל לדחוק החוצה ממוחי את המחשבות.

ידעתי שאם אמשיך לחשוב על זה, אני פשוט אקרוס.

יצאתי מהמקלחת והתלבשתי, מתיישב על מיטתי ובוהה ברצפה.

אני חייב לדעת אם זה נכון, אם באמת קרה לליאם משהו. החוסר וודאות הזה עשוי להרוג אותי.

נעמדתי ויצאתי מחדרי, חולף על פניי כמה אנשים שבירכו אותי לשלום.

כשהגעתי לחדרו של ליאם, נעמדתי מול הדלת ובהיתי בה.

פחדתי. פחדתי מהאמת. חששתי שדבריו של לואי היו האמת.