Royal • Ziam

5: The Yard

Back to that same old place.

פרק 5
החצר

1888
זאיין

התהלכתי אל חוץ הטירה, נחשף לאוויר הקריר והנעים שהכה בגופי.

השקט הנעים ששרר שם היה מופתי, גורם למחשבותיי להתרוקן ממוחי ולהרגשה טובה להתפזר בגופי.

זו פעם ראשונה מזה שנים שאני יוצא אל החצר המלכותית.

מאז המשבר הגדול לא נהגתי לצאת החוצה, זה היה מזכיר לי דברים שלא רציתי לזכור.

חיוך גדול עלה על פניי כשהבחנתי בנדנדת העץ הישנה שליאם ואני נהגנו לשבת עליה ולהעביר שעות שלמות בלהביט זה בזה.

1882
כללי

ליאם ליטף את גבו של זאיין באיטיות מענגת, גורם לנער ששכב מעליו לצמרמורות נעימות שגרמו לגופו לעקצץ.

עיניו של ליאם היו מופנות לעברו של זאיין, הבחור לא הניד עפעף לעבר פינה אחרת ופשוט הביט בנער שחור השיער.

"אתה מתכוון להפסיק לבהות בי מתישהו?" זאיין לפתע שאל, מרים את ראשו מעט מהחזה של ליאם ומביט בעיניו.

"אתה כל כך יפה, זי.." ליאם לחש וליטף את פניו של זאיין, גורם לו להתרגש ממילותיו ומהליטופים הנעימים שלו.

זאיין הקרב לליאם ועטף את ידיו סביב צווארו, מפסק את רגליו מעט ומניח אותן על ליאם בצורה שהרגישה טבעית לשניהם.

"אני אוהב אותך כל כך.." זאיין לחש ונישק את צווארו של ליאם, נשיקה קטנה שגרמה לתחושות נעימות להתפזר בגופו של ליאם.

"גם אני אוהב אותך, קטן שלי.." ליאם לחש וזאיין הסמיק למשמע הכינוי בו ליאם השתמש.

ליאם ליטף באיטיות את הלחי של זאיין, מביט בו בהערצה והערכה רבה.

באותו הרגע זאיין שכב על ליאם, ששכב על נדנדת העץ הישנה והרעועה שיאסר רצה לפרק ולהרוס אך זאיין סירב נחרצות.

הם היו נראים כה שלווים בהתחשב בנסיבות, בהתחשב בזה שאף אחד לא יודע עליהם, בהתחשב בזה שזו אהבה אסורה.

אבל במקום הזה כלום לא היה רע בעיניהם, הכל ברח מראשם, כלום לא הפחיד אותם.

זאיין לא היה מוותר על המקום הזה בחיים, זה היווה בשבילו כמקום החשוב ביותר במהלך השנים האחרונות.

זה היה המקום שלו ושל ליאם, הוא לא היה נותן שייקחו מהם את זה.

1888
זאיין

"חשבתי שהרסו אותה.." שמעתי את קולו של ליאם ומיהרתי לסובב את ראשי, מבחין בדמותו לצד אחד השיחים.

הוא העביר את מבטו על המקום, סורק כל פרט ופרט.

"לא הרסו, הציבו אותה באחד החדרים הישנים שהכיל חפצים הרוסים.. לאחר ההכתרה שלי והפיכתי למלך החזרתי אותה לכאן.." לחשתי והתקרבתי אל הנדנדה, מתיישב עליה באיטיות ושומע את צליל החריקה של שרשראות הברזל החלוד.