Royal • Ziam

3: Ball

When our eyes meet.

פרק 3
נשף

1888
זאיין

"ארגנתם כבר את כל הדברים הנחוצים בשביל החתונה?" שאלתי והמשכתי לעיין במספר מסמכים שהיו על שולחן העץ הכהה והמהודר שהיה למולי, לא באמת מקדיש זמן לאף אחד מהם וקורא אותם ברפרוף.

"לא. חסרים לנו סידורי הפרחים, השתייה, הנרות, קישוטי הקירות והשטיח האדום." פרנק, אחד ממשרתיי, השיב וכתב כמה דברים על נייר קלף שהיה בידו.

"אני מקווה בשבילכם שתסדרו הכל בזמן. אני לא רוצה שיהיו תקלות, ואם יווצרו כאלה - אתם תישאו בתוצאות." לחשתי בקול מאיים והרמתי את מבטי, מביט בעיניו הבהירות של פרנק.

הוא בלע רוק והנהן במרץ, נראה מפוחד.

"נעבור לנושא אחר, מה בנוגע לנשף החגיגי שיתקיים הערב?" הכרזתי והסטתי את מבטי ממנו, מחזיק במספר דפים רב ומניח אותם בערימה בצידו של השולחן המעוטר בזהב.

"הנשף," הוא לחש והחל לחפש משהו מסוים בתוך הניירת שהייתה בתיק הבד המעופש שהיה תלוי על כתפו.

"הו!" הוא צעק כשחיוך גדול התפרס על פניו.

הבטתי בו בעיניים פעורות והוא בלע רוק, משפיל את מבטו וממלמל סליחה.

"הכל מסודר. כל הלורדים המוזמנים אישרו את הגעתם, כל פשוטי העם יוכלו להצטרף ולחגוג את מיסוד הקשר בינך ובי-"

"עצור." קטעתי אותו בגסות, מניח את רגל ימין מעל רגל שמאל ובכך משלב את רגליי.

"הברבורים שלך בנוגע למוזמנים לנשף ממש לא מטרידים אותי. תהיתי מה מצב הדברים, לא מצב המוזמנים. בכל אופן, אם כבר הזכרת, מי החליט או אישר שפשוטי עם יהיו רשאים להיכנס אל הנשף?" שאלתי והוא בלע רוק.

"א-אני.. אני ל-לא יודע, פשוט תהיתי מדוע הם לא יוזמנו.. הרי.. לא משנה, א-אנא ממך, שכח מכל מה שיצא מפי ב-בדקות האחרונות.." הוא גמגם בטון מבוהל, גורם לגיחוך לברוח מפי.

"תפסיק להיות פחדן. אני המלך, זה לא אומר שאני אוציא אותך להורג אם התבלבלת וחשבת שאאפשר לאנשים הפשוטים האלה להיכנס אל הנשף המלכותי." הכרזתי ונעמדתי באיטיות, מתהלך בחדר הגדול והמלא ברהיטים מהודרים ויוקרתיים שיובאו מאיטליה.

נעצרתי לצידו של פרנק, מביט בו מספר שניות בעיניים מכווצות.

מבלי להגיד דבר, תפסתי בצווארון החולצה שלו והטחתי אותו כנגד הקיר.

"הפעם, אני מוותר לך. אך בפעם הבאה שלא תבצע את העבודה שלך בצורה טובה ויעילה, אני מוכן להבטיח לך שזה יגמר אחרת." הכרזתי, חושק את שיניי ומביט בבחור המפוחד.

"הרעיונות המגוחכים שלך עשויים להישמע דברי אמת בפני מישהו אחר והאדם הזה עשוי לחשוב שאנחנו, משפחת המלוכה, מאפשרים לפשוטי עם להיכנס לנשף. מה העם יחשוב?" נזפתי בו.