Royal • Ziam

12. Once Upon A Time

...and they lived happily ever after.

פרק 12
היה היה פעם

1888
זאיין

פקחתי את עיניי ולמזלי כשסובבתי את ראשי לא נאלצתי להביט במבטה האפל של מריאן.

צידה במיטה היה ריק ואני פלטתי אנחת הקלה, לא מעוניין לשוחח עימה יותר בחיים.

כאשר בחנתי את החדר בעיניי, הבחנתי בכך שמבעד לחלונות היה חושך מוחלט.

זו הייתה שעת ערב עדיין, ישנתי רק כמה שעות בודדות.

לאן מריאן נעלמה?

גלגלתי את עיניי, מתוודע לכך שלא באמת מטרידה אותי העובדה שהיא אולי בוגדת בי כרגע.

אין לי שום רגש כלפיה, שתעשה מה שתרצה כל עוד שאר הנתינים לא מודעים לכך.

לאחר כמה דקות בהן התהפכתי מצד לצד, מנסה להירדם שוב, דמות מוכרת עמדה לצד דלת הכניסה לחדר.

"מה אתה עושה כאן?" שאלתי והוא גלגל את עיניו.

"אתה יכול לפחות להגיד לי שלום, זה שאתה מלך לא אמור להעיד על נימוסים?" ליאם שאל ואני גלגלתי את עיניי הפעם.

"אני אגש ישר אל העניין," הוא הכריז ואני קמתי מעט מהמיטה, מתיישב כנגד המשענת.

"אני צריך ממך טובה." בהיתי בו מספר שניות עד שלפתע נחירת צחוק נפלטה מפי.

הוא הביט בי במבט מבולבל ואני צחקקתי לי, משלב את ידיי.

"אתה צריך ממני טובה?" שאלתי, מגחך וגורם לו להיאנח.

"לא יודע למה חשבתי שתרצה לעזור לי.. בסך הכל רציתי שתשים עין על תומאס כשאני מתקלח, אמו עדיין לא הגיעה ואני לא רוצה להעיר את המשרתת ומכיוון שאתה כבר ער אז חשבתי ש- לא משנה.." הוא קטע את עצמו ואני נאנחתי ונעמדתי, מתקרב אליו.

"אני אשמור עליו, אל תדאג.." לחשתי ועברתי לצידו, יוצא מהחדר כשהוא בעקבותיי.

"זה די מפתיע, הוד מעלתך.. תודה רבה.." הוא לחש ואני הנדתי את עפעפי לכיוונו, בוחן אותו ומבחין בעווית חיוך על פניו.

כשעיניי עקבו אחר מבטו, הבחנתי בכך שהוא בוחן את הנמנמת שלי והרגשתי את לחיי מחליפות גוון.

"אל תעז להגיד מילה, אני נראה מדהים ככה." הכרזתי בציניות והוא צחקק.

"ממש מדהים.. למעשה אתה נראה טוב יותר ללא בגדים בכלל.." הוא לחש ונשך את שפתו, גורם לי לקפוא במקומי לכמה שניות.

"אני.." הוא לחש ואני כחכחתי בגרוני והמשכתי ללכת.

"שקט." לחשתי לעברו.