Royal • Ziam

4: Long Time No See

Here comes that same old feeling again.

פרק 4
מזמן לא התראינו

1888
זאיין

רעשי צעדים נשמעו ואני לא הצלחתי להסיט את מבטי מדמותו של ליאם, מנסה להבין האם השתגעתי או שהוא באמת עומד למולי.

"כבר פגשת את הדוכס פיין?" קול נשמע ואני מיהרתי לסובב את ראשי, מבחין בברון אדוארד.

הוא עמד מאחוריי והביט בי בחיוך, משלב את ידיו.

התחלתי להתהלך, עולה מדרגה מדרגה עד הדלת כשאדוארד מנסה להדביק את קצב הליכתי המהיר.

"נו, תספרו מהיכן אתם מכירים?" שאל ואני בלעתי רוק והרגשתי את נחיריי מתרחבים כשעיניי סרקו את ליאם בקפידה.

הוא היה קרוב יותר כך שיכולתי להבחין ביותר פרטים.

פניו כמעט חלקות לגמרי, מכוסות במעט מאוד זיפים, שיערו היה פרוע מעט, עיניו החומות והיפות הביטו בי ובחנו אותי, שפתיו הבשרניות היו מעט חיוורות מה שגרם לי להבחין בטמפרטורה הנמוכה שהייתה בחוץ.

"היכנס," לחשתי לעברו והסטתי את מבטי ממנו, מסתובב ומתהלך בטירה בתקווה שהוא אחריי.

נעצרתי לאחר הליכה של כדקה, נעמד אל מול המוזמנים שנעצו בנו עיניים.

"אחזור בעוד כמה דקות, בינתיים המשיכו בחגיגה." הכרזתי והבחורים שהיו סביב השולחן הרימו את כוסותיהם באוויר ושתו לחיים.

שאר ההמון החל לרקוד לצלילי המוסיקה הקלאסית שהתנגנה ברקע.

גלגלתי את עיניי והסתובבתי, מתקרב לליאם ולאדוארד.

"אד, הדוכס פיין ואני נחזור בעוד כמה דקות - בינתיים לך וחגוג עם שאר העם." לחשתי לעברו של אדוארד והוא הנהן.

"אין בעיה, הוד מעלתך." מלמל והתרחק, לא לפני שבחן את שניניו במבט מעט חשדני.

מבטי המושפל הורם באיטיות עד שנפגש במבטו של ליאם.

"עקוב אחריי בבקשה," לחשתי והתחלתי ללכת באיטיות, מתקרב אל גרם המדרגות.

לאחר הליכה של כמה דקות, הגענו אל המשרד שלי, שהיה בקומה השנייה.

"סגור את הדלת." ציוויתי וליאם עשה כמבוקש, טורק את הדלת ומתקדם בחדר.

התיישבתי על הכיסא בצידו השני של החדר וחיכיתי שליאם ישב גם כן, בכיסא שהיה למולי.

הוא סרק אותי בעיניו היפות, מעביר את מבטו באיטיות על גופי וגורם לי להרגיש חשוף מה שהעביר בי תחושת חוסר ביטחון שלא הרגשתי כבר שנים.

"א-אתה," לחשתי כששיעול צרוד נפלט מפי.

"אתה רשאי לשבת." הוספתי וכחכחתי בגרוני, משלב את ידיי ומנסה לשדר כמה שיותר ביטחון עצמי.