Royal • Ziam

9: Unexpected

It was not my lips you kissed, but my soul.
-Judy Garland

פרק 9
בלתי צפוי

1888
זאיין

"מה נעשה כאן במהלך כל הזמן הזה?" לחשתי לעברו של ליאם והוא העביר את ידו בשיערו ונשכב באיטיות על השמיכה המשובצת.

"ננוח ונירגע. מגיע לך רגע של שקט, הרי אתה תמיד עסוק מדי בענייני הממלכה, לא?" הוא מלמל ואני נשכבתי גם כן על השמיכה, לצידו.

גבו היה מופנה לעברי כך שלא ראיתי את פניו ואת החלק הקדמי של גופו.

"אז.. מה צריך לעשות?" שאלתי והוא פלט גיחוך רועש, גורם לי להשפיל את מבטי.

"אתה שואל אותי מה אתה צריך לעשות בכדי לנוח?" הוא לחש והסתובב, חושף בפניי את פניו.

אור השמש העדין והמעומעם גרם לו להראות כה יפהפה.

"אני.. לא, זאת אומרת, אני.." לחשתי והוא צחקק, מניח את אחת מידיו על השמיכה ואת ראשו מעליה.

"אתה פשוט צריך לעצום את העיניים ולנשום לרווחה." הוא לחש ואני בחנתי אותו בעיניי וליקקתי את שפתיי, עוצם את עיניי באיטיות ונושם נשימה עמוקה.

"יופי, בדיוק כפי שעשינו כשהיינו נערים.. שוכבים זה לצד זה ורק נחים, נהנים מהשקט ומהאוויר הנעים והטהור הזה.." הוא לחש ואני בלעתי רוק ופלטתי כחכוח גרוני.

"אלה היו ימים טובים.." לחשתי, מקווה שהוא לא שומע אותי, והרגשתי יד מברישה את הלחי שלי בעדינות ומקרינה חום גוף נעים.

לא הרגשתי חום גוף של אדם אחר במשך יובלות, עידנים; שנים רבות מדי.
למעשה לא הרגשתי נזקק לחום גוף של אף אחד, לא היה אדם שבאמת אהבתי מאז ליאם, כל האנשים שהכרתי לא השתוו אליו - הוא היה מדהים והוא בהחלט השאיר רף גבוה לשאר.
אך אני באמת מרגיש שאני לא צריך אף אחד בחיים כרגע. יש לי את מריאן, את הממלכה ואת מריאן. זה לגמרי מספיק לי.

פקחתי את עיניי והבטתי בליאם.
עיניו עצומות והוא נאנח מדי פעם, נושם נשימות עמוקות ובאמת משתדל לנצל את השקט בשביל להירגע.
ידו מלטפת את הלחי שלי בעדינות, שולחת זרמי חשמל קטנים אל כל העורקים שלי.

הצבתי את ידי על ידו של ליאם, מזיז אותה מהלחי שלי ובכך גורם לו לפקוח את עיניו.

"אני לא מוכן שתיגע בי, הדוכס פיי-"

"למען השם, הוד מעלתך, פשוט תהנה מהשקט.." הוא לחש, לחישה פזיזה שכמעט לא נשמעה.

גלגלתי את עיניי והסתובבתי, מפנה לעברו את גבי ועוצם את עיניי שוב - נכנע לתענוג שהיה ברגע השקט והנעים הזה.

לאחר לפחות שעה, אם לא יותר, היינו באותו המצב, רק שעכשיו קרובים יותר אחד לשני. ממש הצלחתי להרגיש את החום שגופו של ליאם הקרין, מרוב שהוא היה קרוב אליי.