מה שהשתנה

פרק 4- רק חלום

אני יושבת בחדר על מיטה, מסדרת בפעם האלף את הספרים והמחברות לפי סדר השיעורים שלי. אני כול כך מותשת.. קים הלכה להביא קפה ודונאט.
שמעתי דפיקה בדלת, ״רק רגע״, צעקתי והלכתי לפתוח את הדלת.
״מקס!!״ צרחתי בהתרגשות, ״מה אתה עושה פה?״, צעקתי וקפצתי עליו לחיבוק כול כך אוהב וחזק, בלי לשים לב בכלל היינו כבר באמצע נשיקה לוהטת ומקס הצמיד אותי לקיר.
״התגעגעתייי אלייך כול כך אדל״, הוא אמר, אבל רגע..
הקול שלו.. זה לא מקס..
פתחתי עיניים במהירות וראיתי שזה נייט. מה? זה היה מקס לפנים שנייה אני נשבעת!
הוא החזיק אותי במותניים ונישק אותי בצוואר, לאט ובעדינות, זה היה לא נכון והרגיש כול כך נכון..

״אדל״, קים קוראת לי ואני מתעוררת.
זה היה רק חלום. רק חלום.. אסור לי לחלום על נייט, זה לא שאני מכירה אותו בכלל.. קראתי פעם מאמר שהיה כתוב בו שאתה חולם על מי שאתה חושב, חשבתי על נייט?
לא אסור לי. יש לי חבר.
חבר שרחוק בכמה קילומטרים ממך.. מוסיף התת המודע שלי.
״מה?״ אני עונה לקים.
״אדל תתעוררי, המסיבה היום ואני צריכה לקנות בגדים, אנחנו צריכות לקנות בגדים״, קים קובעת.
״כבר אמרתי לך זה לא בשבילי״ אני אומרת וקמה מהמיטה.
״כבר אמרתי לך שאני לא מוכנה לשמוע לא״, היא נכנסת למקלחת כדי לשטוף פנים.
היא כול כך שונה ממני.. יש לה ביטחון וחוצפה. אני שמחה שהיא השותפה שלי.
אני מגלגלת עיניים ומארגנת בגדים ללבוש לאחר שאשטוף פנים.
אני מחליטה על ג'ינס צמוד בהיר, עם חולצה מכופתרת, משוחררת כזו בצבע כחול.
שטפתי פנים ויצאתי, קים כבר הייתה לבושה, מדהים איך היא יכולה לזרוק על עצמה גופייה פשוטה ולהראות כול כך טוב.
אני מתלבשת ואנחנו יוצאות.
בתוך 15 דקות אנחנו כבר בחנות של ״H&M" ואני מחכה שקים תצא מתא המדידה.
אני מפשפשת בין השמלות והמעילים תוך כדי מחשבה שאני באמת צריכה לקנות מעיל. אני מסתכלת על כמה מעילי פרווה מדהימים, אך מחירה אותם למקום כי אין לי איך לממן אותם.. הייתי אומרת ש-500 שקל על מעיל זה הגזמה..
איך שהו אני יסתדר.
בסופו של דבר אני לוקחת כמה ג'ינסים רגילים משופשפים, וקים לוקחת ג'ינס קרעים עם חולת סטרפלס לבנה מתחרה, ועוד כמה חולצות יום יום רגילות.
השעה כבר 12:30, וכול שאר היום שלי ריק, חוץ מהמסיבה הזו שקים לא תעזוב אותי עד שאלך איתה.
אנחנו מחליטות להיכנס גם לסקופ לראות נעליים.
אני לא רואה שום דבר שמעניין אותי או שאני חושבת שהוא יפה, אני לא כול כל טיפוס של נעלי סקופ.
אנחנו מתיישבות לאכול המבורגר, ונכנסות לעוד כמה חנויות בדרך.
עד שאנחנו מגיעות חזרה לחדר השעה כבר 15:00, יש רק עוד ארבע שעות למסיבה, וקים לא מפסיקה לדבר על זה שהיא לא מהבנות שלא לוקח להם חמש שעות להתארגן אבל אני רואה בעינייה את הלחץ שלה כדי שהיא תספיק הכול בזמן.
״את יכולה ללכת להיתארגן קים זה בסדר״ אני אומרת ומצחקקת למשך שנייה.
בזמן שקים מסדרת את שיערה ומתאפרת, אני לוקחת את אלד הספרים האוהבים עליי, ״הטיית לב״ של ג׳יין אוסטין, ומתחילה לקרוא אותה בפעם במיליון.
מקס מתקשר אליי.
״כבר אחזור״, אני אומרת לקים ויוצאת מהחדר.

״היי״ אני אומרת למקס.
״היי בייבי״, בייבי?
איך אתה? התגעגעתי אלייך״ אני אומרת ומחייכת קלות לעצמי.
״הכול בסדר, עבודה קשה, איך את?״
מקס מספר לי על השותף החדש שלו ועל כמה שהוא הילד שהגיע הזכות כמה שהוא טוב בפוטבול, מה שמעצבן אותו אבל מחמיא לו באותה המידה שכולם שמעו את זה. הוא מספר לי על כול מה שקרה לו ביומיים האחרונים, ואני מקשיבה לכול מילה שיוצאת מהפה הכול כך מקסים שלו.
״אתה חייב לשמוע מה קרה לי לפני יומיים--״ אני מתחילה לומר אך מקס קוטע אותי; ״הייתי מאוד רוצה, אבל אני חייב ללכת, נדבר אדל״ אדל? בייבי? מה קורה לו היום?
התאכזבתי מכך שלא הספקתי לדבר ולספר אלא רק לשמוע, למרות שרציתי שנשב אשמה את מה שעברתי היום.
נכנסתי חזרה לחדר.
״מה את עושה?? המסיבה עוד שעה, תתארגני!!״ קים צועקת.
שעה? דיברתי עם מקס כול כל הרבה? יותר נכון, מקס דיבר כול כל הרבה?
אני נכנסת להתקלח, ומתאפרת קלות.
אני מסדרת את שיערי בחצי קוקו, ומסלסלת את הקצוות.
אני לובשת את הג'ינס המשופשף שקניתי, עם גופייה אדומה, קטיגן לבן מעל, ונעלי אולסטארז אדומית גבוהות.
״הלכנוו״, אני צועקת לקים ומרשרשת טיפה עם המפתחות כדי לזרז אותה.
״אני באה, רגע, איך אני?״ קים שואלת.
היא לובשת את החולצה מתחרה שקנתה היום, עם שורט שחור וקרע בצדדיו, נראת יפה מתמיד.
״את ניראת מהמם, אפשר לזוז?״ אמרתי ולא הבנתי למה אני כול גל רוצה ללכת למסיבה הזאת כבר.
•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
כול הפרק הבא יהיה על המסיבה והעניינים מתחממים, תגיבו את דעתכם 😉
*בתמונה- מקס*