בתור ילדה שגלשה להרבה דברים שלא היו מובנים מאליו, למרות כול הקשיים, למדתי לקחת את הכול כמובן מאליו.
לקחת את האוכל כמובן מאליו, לקחת את הלימודים כמובן מאליו, ולקחת את אמא שלי כמובן מאליו.
היו הרבה חיסרונות, כן. אבל זאת אמא.
וזה, ה׳מובן מאליו׳, זה הטעות הכי גדולה שלי.
אני לא יודעת כמה זמן היינו ככה.
אולי דקה, אולי שתיים.
אולי בכלל עשר דקות או חצי שעה.
אבל אני רק יודעת, שזה המקום שלי ליידו ואני לא מתכוונת ללכת אי פעם.
כאן.
עם ראשי על חזהו, וידו מלטפת את ידי.
הטלפון שלי מצלצל.
״אל תעני״, הוא אמר לי.
״אני חייבת, זה אח שלי״, אמרתי למראה השם צ׳ייס אחי החתיך שאני אוהבת כול כך שהוא שם לעצמו.
״כדאי שזה יהיה טוב, אתה מפריע לי״, אמרתי לו בטון עצבני.
״אדל, זה זה טוד״, טוד התחיל להגיד לי מגמגם מבכי.
״טוד? מה קרה??״, קמתי מאדם כמו ברוח סערה.
״אמא.. היא, היא.. פשוט תבואי לבית חולים הקרוב לבית״, הוא אמר וניתק.
אוי מיי פאקינג גד.
הכול קרה כול כל מהר.
אלוהים תעשה בבקשה שזה חתך פשוט ביד, ולא משהו מזה.
התיישבתי בזריזות על המיטה, שמה את נעליי האולסטאר שלי, במהירות שבחיים לא לשבתי שאגיע אלייה.
״אמא שלי בבית חולים, נדבר״, אמרתי לאדם ונתתי לו נשיקה מהירה בשפתיים.
יצאתי מבית האחווה לכיוון המכונית שלי.
כול הדרך אני מתפללת שזה שום דבר, שבא התעלפה או משהו.
אוי אלוהים בבקשה שזה זה.
נסעתי במהירות הלא מותרת, אני חייבת להגיע אלייה.
הגעתי לבית חולים אחרי שעה, הוא רחוק יחסית מביתי.
חניתי את האוטו בחניה הראשונה שראיתי ורצתי לעבר ממשלת המיון.
״אליזבת, אליזבת סטיוארט, איפה היא?״ אמרתי במהירות לפקידה.
״תמשיכי ישר ותפני שמאלה, תעלי במדרגות ותלכי עד סוף המסדרון, שם היא אמורה להיות״, היא עוד לא הספיקה לסיים את המשפט וכבר רצתי את חיי לעבר המדרגות.
רצתי, רצתי, רצתי. ולא נשמתי.
״טוד, איפה היא?? מה קרה לה??״, התקפתי את טוד בשאלות, הסתכלתי עליו, הוא לבש אותם בגדים, ושיערו היה מבולגן בפראות, אבל עינייו.. עינייו היו נפוחות ואדומות מבכי.
הסתכלתי למאחורייו וראיתי את צ׳ייס יושב על כיסא וראשו בין ידיו.
״את הלכת, ו-ואנחנו חזרנו, והיא סיפרה לי מה קרה, וצעקנו.. צעקנו עלייה אדל, היא התחילה לבכות והבינה איזה טעות עשתה, היא בכתה אדל, פעם ראשונה שאני רואה אותה בוכה, היא לקחה את המפתחות ויצאה, הכביש היה חלק, וכמה מטרים מהבית איזה נהג משאית מזדיין אחד התנגש בה והעיף אותה מהזכוכית של המכונית״, הוא אמר לי מתחיל לבכות שוב.
״תשב פה״, אמרתי והלכתי לעבר צ׳ייס.
YOU ARE READING
מה שהשתנה
Romanceמהי אהבה? בכול סיפור אהבה שתקראו יש את הבחור הרע, והילדה הטובה שמתאהבת מעל הראש, ואחרי כול כל הרבה סבל ועינויים הם ביחד. אז כן, זה הסיפור שלי. אם הוא מיוחד מאחרים? לא. אבל הוא מלא אהבה. אתן מבינות, הוא עבר, הווה ועתיד שלי. •בעל תכנים מיניים, שפ...
