מה שהשתנה

פרק 10- ידעתי שהוא צרות

הרגשתי את לחיים שלי רטובות, הוא החזיק בפנים שלי ורכן לכיווני.
היא נישק אותי.. ורציתי כול כך לנשק אותו חזרה.. הטעם של השפתיים שלו.. זה היה משהו שלא מרגישים כול הזמן. חיכינו לזה הרבה זמן.. אבל אני לא יודעת אם עכשיו זה הזמן הנכון.
אבל הוא מרגיש כול כך נכון. אתם מכירים את ההרגשה הזאת?
שזה מרגיש כול כל נכון ולא נכון בו הזמן? והדבר היחיד שאתה רוצה לעשות זה לעמוד מול כולם, ומיכל כול הצרות שלך ולהגיד ׳כוסאמק זה מה שאני רוצה לעשות, וזה מה שאני יעשה׳ ?
זה ההרגשה שלי עכשיו.
והאמת?
אני אוהבת אותו.
ואני מפחדת לשכנע את עצמי שהוא אוהב אותי.
זה דפוק אני יודעת, אבל אני לא יכולה להיפגע שוב. אני לא יכולה. ואני לא מדברת על מקס.. מקס, מקס זה היה צפוי, היינו נפרדים בכול מקרה..
״אני..אני לא יכולה אדם״, אמרתי ושנייה אחרי זה התחרטתי כשהוא קם ולבש את הג'ינס שלו.
״בבקשה תבין..״
״אין מה להבין. זו הייתה רק נשיקה ולא מעבר. הכול בסדר אדל״, הוא אמר באדישות, אדישות שפגעה כול כל עמוק בלב שלי.
הדבר הבא שרציתי לעשות היה לתלוש את המכנסיים מהגוף שלו, ולבדוק את כמות הסתימות שלו עם הלשון שלי.
אבל ידעתי שזה טעות.. ידעתי שהוא צרות..

שלוש שעות לפני:
״אני לא ילדה קטנה!! אני בכלל לא רוצה לעשות איתך את החג אז אין לך מה לגרש אותי!!״ צרחתי עלייה, פעם ראשונה שצרחתי עלייה.
״יפה מאוד. כי את לא עושה פה חג. אני כבר לא מכירה אותך יותר. את לא הילדה שלי. את אולי נראת כמוהה, ואת לא מתנהגת כמוהה. זה לא החינוך שלי. אולי למרות כול המאמצים שלי לגרש אותו מהבית, עדיין משהו מאבא שלך נשאר״.
אני בשוק. אני בהלם. ואני המומה.
מה היא חושבת שכול השנים האלה היה קל לחיות עם האובר שלמות שלה?! היא אף פעם לא קיבלה אותו כמו שאני! אף פעם!!
״תמיד תיהיה מושלמת אדל״,
״אל תתקרבי אלייה אדל״,
״תשאפי להיות מושלמת״,
מתי בפעם האחרונה שמעתי ׳כול הכבוד׳? אוהו ממזממןןןן.
כיאלו זה מובן מאליו שאני יעשה את כול זה.
טוב כן, הכול בא מדאגה, אבל בחייאת רבאק, את יכולה להיות תומכת יותר!!
״זו מי שאני! וזו הבת שתצטרכי לקבל, בין אם את רוצה, ובין אם לא!! מצטערת שאני לא עוד ילדה בת 19 שנכנסת להריון מסטוץ חד פעמי״!!
אני יודעת שזה היה טעות לעלות את זה, אבל, פאק זו הייתה טעות.
״זהו זה! תצאי מהבית, ואל תחזרי!! אני לא רוצה לראות אותך יותר!! חוצפנית שכמותך!! אני חינכתי אותך, אני גידלתי אותך, אני עבדתי בפרך בשביל שלך ולאחים שלך יהיה לחם בבית! מה את חושבת שבגלל שהתחלת לשים איפור ועקבים אז את משהו מיוחד?! את טועה יקירתי. את עוד זנזונת אחת מתוך אלף החברות שלך. תצאי!!״
היא הייתה עצבנית. סוף סוף קיבלתי ממנה רגש חוץ מאדישות.
יצאתי מהבית והתחלתי לבכות, פשוט בכיתי.
אני צריכה את אדם. אני חייבת את אדם.

שלושה חודשיים לפני:
״זו החברה שאתה רוצה לעצמך? מלאת ניסיון״? הרגשתי את הכנס בווירידים מהטמטומטם והילדותיות שלו.
״כן, אני לא יחזיק הרבה זמן עם מישהי שלא יודעת מה היא עושה, את יודעת למה אני מתכוון? אני אוהב אותם חזקות, ויודעות מה הן רוצות מעצמן.״, הוא ענה לי בטון לגלגני.
״דבר איתי אחרי שהיא תבגוד בך כשהיא תבין שאתה סתם עוד ילד טיפש.״
״דברי איתי אחרי שתביני שאת טועה. בכול דבר בחיים שלך. פשוט יוצאת מהשלמות שלך וטועה.״