מה שהשתנה

סצנת בונוס- מה יהיה בהמשך ?

״נוו אבל כולם הולכים זה לא פייר!!״, אמילי אמרה בקול הכי צפצפני שהיא יכולה.
״ואם כולם יקפצו מהגג גם את תקפצי מהגג?״, אמרתי בעדינות בזמן שמזגתי חלב ליונתן.
״אם כולם קופצים מהגג כנראה יש להם סיבה טובה״, היא אמרה וגילגתי לי עיניים.
״טוב יודעת מה, לכי לאבא מה שהוא אומר אני אשקול טוב?״, אמרתי בחיוך.
״טוב״, היא אמרה ומחאה כפיים.

״מה קרה מתוקה אתה לא יכולה להסתדר לבד?״, אדם ניגש אליי כשדניאל הולך צמוד אליו.
״השגת לך שיירה?״, אמרתי וצחקתי.
״מי שמדברת תסתכלי על הבטן״, הוא אמר וליטף את הבטן הריונית שלי.
״זה אשמתך בלבד״, אצרתי ונישקתי אותו.

שלושה ילדים יפייפים, והרביעי בדרך.
אמילי בת ה-17, דניאל בן ה-5 ויונתן בן ה-3, מדהימים ביחד כולם.

המשפחה שלי. המשפחה שתמיד רציתי.
טוב לא מה שתמיד רציתי, חסר רק הכלב הדלמטי, אבל על אותו בסיס..
סתם.
אדם הביא לי גור כזה במתנה ליום הולדת ;)

״מודה באשמה״, אדם אמר ונישק אותי.
״היי, אם זה ניקרא פשע, בוא נהפוך לפושעים״, אמרתי לו וקרצתי ועל פניו הופיע החיוך שאני כול כך אוהבת.

״מה קרה עם אמילי?״, הוא שאל וליטף את הבת קטנה שלו שעוד מעט יוצאת מהבטן הזאת,
״היא רוצה לנסוע בחופש הגדול עם חברות שלה לפלורידה״, אמרתי ונאנחתי.
״ולמה את לא מסכימה?״, הוא שא עם מבט מבולבל.
״אתה באמת שואל?״, אמרתי, ״בוא נחשוב שנייה מה אתה היית עושה בפלורידה, בן 17, אם היית רואה מישהי כמו אמילי״. אמרתי בתקווה שהוא יבין לאן אני חותרת. עיניו נפערו והוא הניד בראשו. כן, הוא הבין לאן אני חותרת.

״אמיליי״, הוא צעק לה,״אין שום פלורידה בקיץ!!״, הוא הגביר את קולו ואני צחקתי לנוכח הצעקה שאמילי דפקה מהחדר שלה בקומה השנייה.

״אני לא יודע, אני מרגיש שאנחנו צריכים לסמוך עלייה״, הוא אמר וחשב.
״אנחנו כן, אבל אני לא סומכת על הבנים החרמנים האלו״, אמרתי.
״אמילי היא ילדה גדולה, ואל תתני אותי כדוגמא, אני הייתי ילד חרא״,
״רוב פלורידה מלאים בילדים חרא״, אמרתי וגילגתי עיניים.
״טוב אנחנו נחשוב על זה״, הוא אמר וניסה לשחרר את יהונתן מהרגל שלו.
״מה קרה קטנציק? לא יכול לעזוב את אבא? הנה אמא״, הוא אמר ונתן לי אותו.
״היי קטן״, אמרתי ונישקתי את אדם לשלום כשהוא הלך לעבודה.

היה לנו קשה ככ בהתחלה..
לא ידענו איך זוג צעיר נשוי אמור להתנהג, מה אסור ומה מותר, הכרתי אצלו ככ הרבה דברים חדשים.
למשל, הוא חולה ניקיון, אבל ישאיר את הגרביים שלו בכול מקום!

לירון סנדלר , מהעבודות סיום שעשינו ביחד עוד בלימודים, ונייט התחתנו..
היא התקשרה אליי כמה פעמיים, ואז נייט דפק על דלתנו, הרפלקס הראושני היה לטרוק לו את הדלת בפרצוף ולא להסתכל עליו יותר, אך אדם בא מאחורי וחיבק אותי, הזכיר לי שאנחנו במקום אחר עכשיו.
הוא סיפר לנו על מהלך העיניינים, וסיים ב-״אנחנו מאוד נשמח אם תגיעו, אני מקווה שנשאיר הכול מאחורינו״, אדם לחץ לו יד ואני חיבקתי אותו, וכך הסתיימו הדברים.