מה שהשתנה

פרק 9- 32,45,78,100

עד שלושה חודשיים זה חג המולד, אני חוזרת הביתה, ואני ממש שמחה מזה.
לראות את צ׳ייס ואת טוד, והתגעגעתי למיטה שלי, ולחפירות של אמא שלי על כול דבר קטן..
התגעגעתי גם למקס.. אבל אני עדיין לא יודעת אם אני רוצה לדבר איתו..

לקחתי ספר, והתיישבתי במיטה עם אוזניות כי השירהה של קים לא מפסיקה לצרום לי באוזניייםם.
״איך כולם פה רוקדים כמו בריוו״ , זה המשפט האחרון שהספקתי לשמוע לפני שצללתי לתוך הברונו מארס הכול כך מדהים שלי.

הסתכלתי על השעון והבנתי שהשעה כבר שמונה וחצי, והחלטתי להתקלח ולנסות לישון, בכול זאת מחר זה היום הראשון ללימודים.

״נו טמבלל תצאי״, צעקתי לקים.
היא לא עונה לי,
״קים?״, דפקתי על הדלת כמה פעמים, ״קים תעני ליי״, התחלתי להלחיץ.
פתחתי את הדלת וראיתי את קים מעולפת על הרצפה.
״קיםם״ צרחתי, אני לא יודעת למה, מה יעזור לי לצרוח?
מתוך אינסטינקט שלא ידעתי שקיים, התקשרתי לנייט.
״הלו״ נייט ענה לי חצי ישן.
״נייט, קים, היא מעולפת, בוא מהר!!״ ממש צעקתי.
״אני בא״.
תוך חמש דקות אמבולנס כבר היה פה וקים הובלה לבית חולים.
השעה תשע. אני חייבת להרדם..
נכנסתי למיטה, וחשבתי על קים, על הנשיקה עם נייט, על מקס, ואפילו על גס הרוח שנתקע בי בקניון היום.
בלי לשים לב כבר נרדמתי..

השעה הייתה 6:59, הרגל ישן לשים שעון מעורר דקה לפני הזמן.
הלימודים המתחילים בתשע, אבל אני אוהבת לקום מוקדם יותר.
התעוררתי והתקשרתי לקים, היא לא עונה, אחרי הלימודים אני יילך לבקר אותה..
נכנסתי למקלחת והוצאתי את הג'ינס והסוודר החדשים שלי.
התקלחתי, התלבשתי, והיתאפרתי מעט.
בשמונה יצאתי מהמעונות לכיוון בניין הלימודים.
עברתי בלוקר שלי קודם כול כדי להוציא ולהכניס ספרים אחרים.

הזיכרון של נייט עלה לי לפתע, הזיכרון של הפעם הראשונה..
פתחתי את הלוקר שלי עם הקוד שקיבלתי.
32,45,78,100.
שיננתי את זה כמה פעמים כדי שלא יהיה מצב שאני אשכח.
נכנסתי לשיעור ספרות.

לא ציפיתי שיהיה הרבה תלמידים, וצדקתי אין הרבה..
התיישבתי בשורה הראשונה ליד אחד הילדים שנראה כיאלו הוא קם בדיוק כמוני.
״היי אני אדל״, הצגתי את עצמי בפניו, הצורך שלי לרכוש חברים יותר מידי גדול..
״היי, אני ליאם, והחולצה הזאת פאבביולסס״, הוא אמר עם קול מעט גבוה.
״תודה״, אמתי וצחקתי בגלל הדרך שבא אמר את המילה ׳פאבביולסס׳.

״שלום תלמידים, אני המורה שלכם לספרות. קוראים ג׳ון ווילימאס, ואני סופר לשעבר. אני מבקש בבקשה להוציא ציוד״
הוא אמר ואני וליאם הוצאינו במהירות בו זמנית את הציוד.
הסתכלנו אחת על השני וחיכנו לאורך המחווה של שנינו שהייתה אותו דבר.
״אנחנו ניהייה חברים טובים, אני חייב להציג אותך לבן זוג שלי״, ליאם לחש לי אחרי כמה דקות.
״אני אשמח״, אמרתי וחייכתי. כן, הוא הומו.
השיעור עבר די במהירות ואני וליאם עשינו את דרכינו לאורך המזנון/בית קפה/ קפיטריה, בקיצור, מקום שמוכר לנו אוכל ושתייה.

הזמנתי קפוצ'ינו, וליאם הזמין סנדוויץ חביתה.
שילמתי למוכרת והסתובבתי לכיוון השולחן בדיוק שאותו גס רוח מהקניון הסתובב אליי ושפך קצת קפה מהכוס שלי.
״שיט מצטער״, הוא אמר והסתכל עליי, עזבו את זה שהוא בכלל לא עזר לי לנקות את הרפה שהוא שפך עליי ביום הראשון ללימודים.
תנשמי אדל.
״זה מין מנהג שלך להתפקע באנשים ולהתמזמזז במסיבות״?!
אמרתי בטון של עצבים.
״איך ידעת״?
״ניחוש פרוע״, אמרתי וגגילגתי עיניים, ליאם קנה את הכריך שלו ובא לעזור לי, קמתי מהרצפה והלכתי חזרה לכיתה.

״זה הפעם החמישית אולי״, הגזמתי בעצבים.
״אבל את חייבת להודות שהוא חתיך״, ליאים חייך חיוך מרוצה מעצמו.
״כן הוא בסדר.. מזל שרק אחד מאיתנו תפוס״, אמרתי וקרצתי לו עין.
כן בטח כיאלו אני באמת יהיה איתו..

ליאם היה צריך ללכת לשיעור במדעים ואני נכנסתי לשיער אנגלית.
היי תנחשו ליד מי יש מקום פנוי, וזה המקום הפנוי היחיד?
יאי לי.
••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••• יפות שלי!!
די אני יודעת שאני הבטחתי אבל אני מבטיחה לכן טוויסט בעלילההה 😉
תזכרו כול דמות ודמות הכול חשוב!!
תגיבו 💋